בין צפון הרצועה, יעלון והנרקסיזם, איסמן, גוטליב וקריב
מאת: משה אפרגן
שלום. כאן משה אפרגן.
צפון הרצועה:
זמיר בורק ז”ל נפל שלשום בצפון הרצועה ועוד שני לוחמים נפצעו קשה וזה נכנס ויצא מהשיח הציבורי כמו מבזק שולי.
עצוב ומתסכל.
לא ברור מה קורה בצפון הרצועה בשבועות האחרונים, שגורם להרבה אבדות בקרב לוחמינו. היה נכון שראש ממשלה ושר ביטחון יבדקו את אופן הפעולה של הצבא כדי לברר מהי הסיבה לכל כך הרבה נפגעים. בעיקר את אופן הפעלת הכוחות כמו גם, האם נורמות מעוותות גורמות לסיכון חיילינו ולאבדות.
רז נזרי סיפר לאחרונה על כיצד ב”צוק איתן” מפקד חיל האוויר אמר להם שהנורמות שלו גבוהות יותר.
האם עבור הנורמות של הנרקיסיסטים המוסריים האלה אנו מסכנים ומאבדים לוחמים.
הדרג הנבחר חייב להידרש לזה, כי לא יכול להיות שדרגים לא נבחרים יהיו אחראים על הנורמות האלה.
יעלון והנרקיסיזם המוסרי
עניין הנרקיסיזם המוסרי מוביל אותי לסערת יעלון, שירד לגמרי מהפסים.
ספטמבר 2003, כל צמרת החמאס נפגשת בבניין ברצועה ויעלון מונע הטלת פצצה כבדה בשל נזק אגבי גדול יחסית.
זהו מבצע קטיף כלניות.
כמה דם היה חסך מאיתנו וגם מהפלסטינים אם כל צמרת החמאס הייתה מחוסלת בבת אחת.
בתוכנית על המבצע יעלון אמר שהמבחן שלו לפעולה הוא מבחן המראה. האם הוא יכול להתבונן במראה.
במבחן התוצאה, כנראה שדם רב נשפך לנו וגם לפלסטינים כדי שיעלון יוכל להתבונן בעצמו במראה.
הנרקיסיזם המוסרי הזה הוא גורם משפיע הרבה יותר ממה שמייחסים לו, אם בכלל.
איסמן
לא מיארה. איסמן הוא סוס המירוץ של קפלן. והיום מח”ש בעקבות בן גביר.
מח”ש גם רודפת שוטרי שטח שהיו בחזית הפגנות קפלן.
איסמן הוביל גם את פרשת פלדשטיין. הוא גם לא אכף חוק על פרעות קפלן והרס בצבא בתקופת הרפורמה.
מיארה היא משנית לאיסמן ולגיל לימון.
עוד אחד מאחורי הקלעים שהיה צריך למצוא עצמו בפרונט כאחד מנושאי האחריות על טבח אוקטובר הוא שרון אפק, כיום משנה ליועמ”ש,
ומי שכפצ”ר תרם למחיקת הפרימטר הביטחוני סביב הרצועה.
גוטליב וקריב
מיארה פנתה באחרונה למשטרה כדי שזאת תתקדם עם חקירת ח”כ גוטליב על שפרסמה את שמו ותפקידו של בן זוגה של שקמה ברסלר.
מה מיארה לא עשתה?
יו”ר הכנסת אמיר אוחנה טען שלפני 8 חודשים הוא הגיש למיארה תיק סגור של חקירת קצין הכנסת בעניין ח”כ קריב על הדלפה חמורה מישיבת ועדת חוץ וביטחון ועד כה לא קיבל אפילו מענה.
עוד אחד לאוסף של שימוש במערכות האכיפה באופן פוליטי.
רונן בר
ישי פרידמן פרסם ב-14 שאחת הידועות בקפלניסטים, נאווה רוזוליו, רוצה לגרום למיארה ורונן בר להדיח את נתניהו.
זה כבר בלתי נסבל. לא יכול להיות שמחנה פוליטי שלם, האופוזיציה, רואים בראש השב”כ איש משלהם, קוראים לו שלא להתפטר ואף מצפים שיפיל עבורם את ראש הממשלה.
גם אם בכל האירועים שעולים נגד רונן בר מדובר בטענות שווא, רונן בר חייב ללכת.
המציאות הזאת היא בלתי נסבלת.
גל”צ ואחרים
החוק להפרטת גל”צ אמור לעלות לועדת שרים לענייני חקיקה, ויתווסף לחוק דומה ביחס לתאגיד.
קמפיין הגוועלד של השמאל החל ולמעשה נמצא בשיאו. האם הממשלה תתעקש או שוב פעם יקומו רועדי הברכיים מקרבנו לסכל את זה?
נקווה שדרעי לא יחליט להחניף לשמאל במקרה הזה.
ביחס לגל”צ אין נימוק אחד בעד, כי גם מי שבעד שידור ציבורי לא יכול להצדיק 2 תחנות רדיו ציבוריות (שהן התחנות הארציות היחידות בישראל 2024).
נקווה ששר הביטחון יתעלה. אני גם לא בטוח שאי אפשר להסתפק בהחלטת ממשלה בלבד במקרה הזה.
דבר נוסף שאנשינו מנסים להעלות לחקיקה הוא החקיקה שתמנע מנשיא העליון כל התערבות בזהות השופטים בהרכבים ובנוסף, תהפוך את הבקשה
לדיון נוסף לכזאת שנדונה בהרכב של 3 ולא ע”י נשיא העליון.
לנשיא העליון כוח מטורף, ובמקרה הזנה נשיאי עליון משתמשים בו כדי לקבוע פס”ד.
האנומליה של התאגיד
שתי הערות על התאגיד.
- האנומליה: מדוע עיתונאים מערוצים מסחריים תומכים בשידור ציבורי שלכאורה מתחרה בהם?
תשובה: כי התאגיד הוא מצנח זהב לברנז’ה. אופציה לג’וב אם לא הולך בערוץ המסחרי.
נכס של ברנז’ת השמאל.
- פורסם מסמך שחולל סערה על מידת התמיכה בממשלה של אנשי תאגיד.
הנה העובדה החמורה: איך יכול להיות שכמעט כל אנשי התקשורת בגופים האלה
שייכים לתומכי האופוזיציה? איך יכול להיות שלרוב הפוליטי המובהק כמעט ואין ייצוג בתחנה הצבאית ובשידור הציבורי.
‘מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו’ זאת העמדה של השמאל, למרות היותה מיוחסת למירי רגב.
נקווה שהממשלה לא תיסוג מרפורמה כאן.
