מחבלים עתידים להשתחרר חזרה לרחובות ישראל – מבלי שידעתם!

מחבלים עתידים להשתחרר חזרה לרחובות ישראל – מבלי שידעתם!

מאת: סא”ל במיל’, עו”ד מוריס הירש

מבלי שידעתם: מחבלים ישראלים עתידים להשתחרר לתוך המדינה | רשימת המחבלים שעתידים להשתחרר במסגרת העיסקה לשחרור 33 חטופים בעזה מעוררת חלחלה. את רבים מהמחבלים אני “מכיר,” אם מתקופת השירות שלי בפרקליטות הצבאית, ואם מהליווי של נפגעי טרור מאז פרישתי.

בעוד שלא ניתן להתעלם מהפגיעה הקשה לביטחון המדינה ואזרחיה שעלול להיגרם מכלל המשוחררים – במסגרת הדיון בקבינט עובר לאישור העיסקה, ציין ראש השב”כ ש-82% אחוזים ממשוחררי עיסקת שליט חזרו לטרור – לנתון זה יש להוסיף מחדל מתמשך של שרי הפנים בישראל הנמשך למעלה מ-20 שנה.

רשימת המחבלים שעתידים להשתחרר במסגרת העיסקה כוללת לא פחות מ-73 מחבלים שמחזקים באזרחות או תושבות ישראלית. מתוך אותה רשימה, 21 מחבלים נושאים עונש מאסר עולם – כלומר רוצחים. מתוכם, שמונה מחבלים עתידים להשתחרר לישראל (בתוך קווי שביתת הנשק משנת 1949), ואילו היתרה אמורים להיות מגורשים, כאשר בשלב זה לא ברור לאן. חמישה מתוך השמונה הם בעלי שיוך ארגוני לחמאס והשאר לארגון הפת”ח. כל השמונה נעצרו בין השנים 2001 ל- 2003, בזמן מתקפת הטרור שיזם הרש”פ, החל מספטמבר 2000.

חוקי מדינת ישראל קובעים כי ביחס לבעלי אזרחות וביחס לאלה שמחזיקים בתושבות קבע, לשר הפנים נתונה הסמכות לבטל אזרחות או תושבות לכל מי שהפר אימונים למדינה וביצע עבירות טרור. סמכות זו קיימת מלפני שנים רבות, ונכון וראוי היה להפעילה ביחס לכל אזרח או תשוב שמורשע בביצוע עבירת טרור.

רשימת המחבלים העתידים להשתחרר במסגרת העסקה הנוכחית חושף את המחדל הגדול, היות ומחבלים אלה עדיין מחזיקים באזרחות או בתושבות הישראלית שלהם.

כך המחבל נסים זעתרי. זעתרי היה מבין המתכננים והמוציאים אל הפועל של הפיגוע בקו 2, בשכונת בית ישראל שבירושלים, באוגוסט 2003 בו נרצחו 23 בני אדם, ובכלל זה שמואל טאובנפלד ושמואל זרגרי, בני שנה אחת בלבד.

לצד זעתרי ישתחרר לישראל כך גם פהמי משאהרה. משאהרה, יחד עם אחיו (רמאדאן משאהרה שעתיד להיות מגורש), תכננו והוציאו אל הפועל את הפיגוע בקו 32א, בשכנות גילה, ביוני 2002 ושבו נרצחו 19 בני אדם.

למרות שהסמכות לפעול לביטול אזרחות ותושבות של מחבלים הייתה קיימת, במשך שנים רבות, אנשי הייעוץ המשפטי לממשלה מנעו משרי הפנים מלהפעיל את סמכויותיהם. על חסם זה התגברו, לכאורה, בשנת 2006, אז נאותו גורמי היועץ המשפטי לאפשר לשר הפנים לפעול לשלילת תושבותם של מספר מחבלים, וביניהם שלושה מחבלים, שהחזיקו בתושבות ישראלית, שהתמנו לתפקיד שרים בממשלת החמאס שקמה בעקבות הבחירות ברש”פ בשנת 2006.

בעוד שגורמי הייעוץ המשפטי לממשלה השתכנעו ואיפשרו לשר הפנים לממש את סמכויותיו, לשופטי בג”ץ ההסדר לא היה נראה. במשך למעלה מעשור, שופטי העליון גררו את הדיונים בסוגיה, ובסופו של דבר בשנת 2017, החליטו השופטים לבטל את המהלך.

תיקוני לחוק שנחקקו על מנת לתת מענה להסתייגויות אותן הציגו השופטים, נתקלו בקשים, כאשר בסופו של דבר, ההתעקשות המיותרת של גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה על נקודה אחת הביא לריקון הסמכות מתכולתו.

גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה התעקשו להוסיף הערה לחוק, ולפיה אם יוותר המחבל נשוא ההליך חסר אזרחות, אזי מחבות המדינה ליתן בידיו היתר לישיבת קבע בישראל, ואם תישלל תושבותו הקבע של מחבל, אזי ייתן בידו היתר לישיבה ארעית. כך או כך, גזירת גורמי הייעוץ המשפטי לממשלה ושופטי בג”צ על הציבור ועל אזרחי מדינת ישראל הייתה להשאיר את המחבלים במדינה, ובכל מחיר.

הוראת הדין הבינלאומי המשמעותית ביותר לעניינו היא סעיף 8 לאמנה בדבר צמצום חוסר אזרחות משנת 1961. סעיף זה מסדיר את המצבים שבהם רשאית מדינה לפעול לשלילת אזרחותו של אדם, בהתקיימן של נסיבות מסוימות. הגם שהנחת היסוד של הסעיף היא שאין מקום לשלילת אזרחות מאדם אם הביטול ישאיר אותו ללא אזרחות, הסעיף מבהיר שישנם מצבים חריגים שבהם מותר לבטל אזרחות גם אם הביטול ישאיר את האדם ללא אזרחות.

וכך קובע סעיף 8(3):

3.    Notwithstanding the provisions of paragraph 1 of this Article, a Contracting State may retain the right to deprive a person of his nationality, if at the time of signature, ratification or accession it specifies its retention of such right on one or more of the following grounds, being grounds existing in its national law at that time:

(a)       that, inconsistently with his duty of loyalty to the Contracting State, the person

(i)       has, in disregard of an express prohibition by the Contracting State rendered or continued to render services to, or received or continued to receive emoluments* from, another State, or

(ii)      has conducted himself in a manner seriously prejudicial to the vital interests of the State;

(b)      that the person has taken an oath, or made a formal declaration, of allegiance to another State, or given definite evidence of his determination to repudiate his allegiance to the Contracting State.”

בהתאם להוראות הסעיף, ניתן לשלול אזרחותו של אדם, גם אם ההחלטה תשאיר אותו חסר אזרחות, אם הוא הפר אמונים למדינה, ומתוך הפרה של איסור מפורש קיבל או המשיך לקבל תגמול כספי/משכורת מישות אחרת, או פעל באופן שיש בו משום פגיעה באינטרסים החיוניים של המדינה.

היסודות של הוראות אלה היו מגולמות בחוק הקיים, ואף חוזקו בתיקון נוסף לחוק שנחקק בשנת 2023, שעליו נרחיב בהמשך.

אף ללא רכיב של התשלומים, גם החלופה השנייה של הסעיף, שמאפשר שלילת אזרחותו של אדם אשר נשבע אמונים או הצהיר באופן רשמי על נאמנותו למדינה או ישות אחרת, רלוונטית לעניינו.

מחקר שפורסם בשנת 2022 על ידי שני מכונים מחקר העוסקים בסוגיית חוסר אזרחות, שם דגש על בחינת ההסדרים ב-190 מדינות בעולם ביחס לשלילת אזרחות בגין עילה של הפרת אמונים. מהמחקר עלו, בין היתר, שלוש נקודות חשובות ביותר:

  1. מתוך 190 המדינות שנבדקו, ב-134 מדינות ישנם הסדרים לשלילת אזרחות בעילה של הפרת אמונים.
  2. מתוך 134 המדינות האלה, ב-98 מדינות ניתן לשלול אזרחות גם אם כתוצאה מכך ייוותר האדם חסר אזרחות.
  3. מתוך 134 המדינות האלה, ב-101 מדינות מתקבלת ההחלטה בדבר שלילת האזרחות על ידי ראש המדינה/הממשלה/שר מוסמך. רק במיעוט קטן מאוד של המדינות – 14 – ההחלטה בדבר שלילת אזרחות מתקבלת על ידי בית המשפט.

 

המאמר הובא לראשונה באתר של המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון

Print Friendly, PDF & Email