מדינת המופת ברלין

גליון 309, כ”ג בחשוון התשע”ה 17 – 24.10.2014

פרופ’ מנואל טרכטנברג, שאשתו היא המשנה לנגידת בנק ישראל, מזהיר את מדינת ישראל, ובאופן ייחודי את שר האוצר, כי המחאה החברתית של שנת 2011, זו שהביאה את שר האוצר למקומו הנוכחי, הולכת להתפרץ מחדש, והפעם – באלימות. ההוכחה: הישראלים מעדיפים לגור בברלין, שם יוקר המחיה נמוך הרבה יותר מאשר בתל-אביב. על כך משיב שר האוצר, כי יש לירידה לברלין משמעויות יותר גדולות ממחיר הגבינה ומעדני החלב. זוהי שאלה ערכית, שמדינת מופת חייבת לתת עליה את הדעת.
   סביר אם כך שהישראלים ששמו פעמיהם לברלין ופרסמו חשבוניות מכולת לעגניות אינם חושבים שמדינת ישראל היא מדינת מופת הראויה למאמץ הדרוש כדי לחיות בה. לכן יצאתי לבדוק במה עולה ברלין על תל-אביב – שלא לדבר על מקומות שכוחי-אל כמו באר-שבע או מעלות – כמדינת מופת.
   כלבים: במדינת מופת חברו הטוב של האדם מוגן מכל פגע. אך לא בברלין. העיתון טאג-שפיגל מספר כי כלבי העיר מסוממים מאכילת הצואה של המכורים לסמים בפארקים של העיר הנאצלה ברלין. מסתבר כי כלבים שבעליהם התירו אותם להשתעשע בפארק הורעלו מאכילת צואת אדם המכילה כמויות גדולות של הרואין. במיוחד בפארק קרויצברג, שם ידוע על כינוסים גדולים של מסוממים חסרי בית שמשאירים את צואתם בכל מקום, לרווחת הכלבים, כדי שגם הם יתנסו בחוויה השמיימית של הרואין לכל דורש. כדי להילחם בתופעה, יצאו תושבי האזור בתביעה להכניס את השימוש במריחואנה אל תחום החוק. הסיפור התמים מעלה מספר שאלות. מדוע במדינת מופת חייב אדם למצוא את אושרו בסם זה או אחר? כיצד זה שבמדינת המופת יש חסרי בית הנאלצים להתפנות בפארק? אם יש כבר תופעה כזו, מדוע העירייה של מדינת מופת אינה מעמידה לרשותם לפחות מוצאות ציבוריות, כדי שגללי אדם לא יהיו למאכל כלבים? והיכן הם בעלי הכלבים המתירים לכלביהם ללקק צואת אדם? ועוד שאלות משאלות שונות בקשר למופתיות של מדינת ברלין.
   אנטישמיות: אתר יורו-אקטיב דויטשלנד, העוסק בחיפוש עבודה, מגולל את סיפורה של הפגנה אחת מיני רבות בקיץ הארוך שעבר עלינו בברלין. הצילום מראה המון משולהב המניף את דגלי המהפכה האיסלאמיסטית. הוועד המרכזי של יהודי גרמניה נדהם נוכח התפוצצות הזעם האנטישמי האלים, אומרת הכותרת. אלפים רבים של מפגינים, גם בברלין, צעדו לפני סמלי ישראל והיהדות וזמררו “יהודון יהודון, חזירון צא והילחם בעצמך”, וזאת בסיוע סביל של המשטרה שהחליטה רשמית לתת להמונים לשחרר קיטור ולבצע קתרזיס. יהודי הותקף באלימות תוך צעקות יהודי “מ—ן, אנו נגיע אליך”, לא בוופרטאל או המבורג, אלא ברחובה הראשי של מדינת המופת ברלין, שדרות אונטר לינדן. מיכה ברומליק פרופסור במרכז למחקר היהדות, אומר כי ביטויים אנטישמיים כה בוטים לא נשמעו בברלין מאז הרייך השלישי. אומנם נוח מאוד להטיל את האחריות לביטויים אלו על מהגרים, אבל הם הרי דור שני של גרמנים. אפילו יהדות גרמניה רוטנת, כך עולה מדבריו של רולף ורלגר, חבר באותו ועד עליון, על הקישור של היהודים עם מדינת היהודים, שהרי אין להם ליהודים דבר וחצי דבר עם מה שעושים יהודי ישראל. מדינת המופת של ברלין מקבלת בקלות את שובו, לפחות המילולי, של הרייך השלישי.
   רבעים מחוץ לחוק: במדינת מופת החוק שולט בכל מקום. גם בברלין, אבל לא לגמרי. במאמר שכותרתו ברלין – העיר המחולקת, מספרת אווה ספירובה על ברלין הטורקית, של מהגרי העבודה. אלה גויסו בפריפריה הטורקית, הובאו לברלין ברכבות מיוחדות, שוכנו ברבעים מיוחדים ועבדו בעבודות שגרמנים לא חפצו בהן. מרבית הברלינאים חשבו שיום אחד יקחו הטורקים את הכסף שחסכו ויסעו הביתה. במקום זאת 13.5 אחוזים מתושבי ברלין הם זרים, חלקם הגדול מוסלמים. באזור קרויצברג, אותו קרויצברג של בני אדם וכלבים מסוממים, אם יעצור טורקי למראה ויקנה ספר אודות הנצרות, חזקה עליו שיזכה לביקור של מוסלמי קנאי המפקח על סטיות מן האמונה האחת והיחידה של אללה הרחמן והרחום. אמבולנסים אינם יכולים לגשת לשכונת מואביט, פן יבולע להם. שוטרים נכנסים לשכונות אלו אך ורק כבמבצע צבאי. מדינת המופת הברלינאית היא אם כן שכונות מהגרים אלימות הנמצאות מחוץ לחוק האירופי, אך בתחום השריעה – מתאים לישראלים חובבי מילקי זול.
   אבטלה: צפוי במדינת מופת שהאבטלה תהיה מזערית. כך, אם אחוז האבטלה בישראל, כלומר הנרשמים ללשכות התעסוקה ואינם מוצאים עבודה בשכר, הוא כששה אחוזים וחצי, הרי שבמדינת המופת של ברלין אפשר לצפות למחצית מן המספר הזה. אלא שבמדינת המופת של ברלין על פי בורקהרט וולבראכט, ראש יחידת התעסוקה, ישנם 204 אלף מחפשי עבודה רשומים, ורק 20 אלף פניות של מעסיקים, כלומר 11.1 אחוזי אבטלה. זה לא כולל את אלה שכבר מזמן אינם מחפשים עבודה, ועוסקים בפיקוח שריעה, או בסימום כלבים בצואת מכורים לסמים. מי שכן מצא עבודה, יעבוד יותר שעות מן הממוצע הגרמני, ויידרש לעבוד מסביב לשעון, כי זה מותר, וכן בשבת וחג, כי זה מותר. השכר בברלין נמוך ב-10 עד 15 אחוזים לעומת שאר גרמניה, ואצל סוכנויות התעסוקה, מה שקרוי קבלני כוח אדם, השכר נמוך אף ב-20 אחוז מן השכר הממוצע בגרמניה.
   יוקר המחייה: יקר לחיות בתל-אביב. אלפיים שקל לחדר בדירה של שלושה חדרי שינה במקום טוב הוא סדר הגודל. פתחתי בקשה לדירה מרוהטת בברלין, ריהוט לא מי יודע מה, אבל כזה שישראלים יוכלו להסתדר איתו. שלושה חדרים ב-1200, 1300 ו-1400 יורו. שני חדרים בין 859 ל-900 יורו, שהם כ-400 יורו לחדר, כלומר קרוב מאוד לאלפיים שקל. ייתכן שיש מחירים נמוכים יותר. דרך אגב, 15 ק”מ מתל-אביב (אורנית) ניתן לשכור דירה של 3 חדרים ב-2600 ש”ח בישוב פורח וחסר אוכפי-שריעה. נכון, צריך להגיע באוטובוס, או אופנוע חשמלי. אבל מחיר נסיעה של 20 ק”מ באופנוע חשמלי הוא 1.5 שקל. אגב תחבורה אוטובוס מלייפציג לברלין, נסיעה של שעה וחצי, עולה 18 יורו, מבאר-שבע לתל-אביב 17.5 ש”ח באוטובוס ו-26 ש”ח – ברכבת. אפשר לקנות בהפרש הזה הרבה מילקי וקוטג’.
   מזון: במקרר שלי עיקר הנפח נתון לירקות. אז בדקתי מחיר של ק”ג עגבניות בברלין והוא 2.11 יורו. בכל האמור בירקות ופירות, במיוחד מחוץ לעונה, יקר יותר בברלין. אגב, מחיר של לחם הוא כמעט זהה.
   ובכל זאת, הכיצד מוצרי חלב בברלין זולים יותר מאשר בתל-אביב? האם הפרות הישראליות מניבות פחות? האם היצרנים הישראלים תאבי בצע יותר? במקרה של תנובה הבעלים הם סינים, ואל לנו להאשים סינים בתאוות בצע. אז מסתבר שאין ארוחות חינם, ואין זול בחינם. הוויקיפדיה מספר לנו כי האיחוד האירופי הוציא ב-2010 57 מיליארד יורו לתמיכה בחקלאות. מדינות ה-OECD, ובראשן האיחוד האירופי, שילמו 15 מיליארד דולר לסבסוד החלב, 18 מיליארד לסבסוד מוצרי בשר, שישה מיליארד וחצי לטובת בשר עוף. אתר החוקר סבסוד של ענפי החקלאות מוסר כי גרמניה, מדינת המופת שבירתה ברלין, היא במקום ה-19 בשקיפות הדיווח, מתאר מאות מיליונים שהועברו לעסקי החקלאות וכי ההערכה הרשמית היא כי 10 אחוזים או פחות מן הגורמים המסובסדים אכן מוסרים דיווח אמת אודות היקף הסבסוד. נכון, הישראלים נהנים מן הסבסוד האמריקני, אבל זה הולך לכיפת ברזל.
   חינוך יהודי: במדינת המופת הברלינאית צפוי שהחינוך יהיה בראש סולם העדיפויות. גם צפוי שחינוך סקטוריאלי יזכה למימון זהה לחינוך הכללי כמו שבישראל החינוך הערבי מקבל מימון מן האוצר בדיוק כמו חינוך ממלכתי דתי ברמת אביב. ובכן, הפלא ופלא, ילד יהודי בבית ספר יסודי יעלה להוריו למעלה מ-300 יורו לחודש, כולל חודשי החופשה, וזה רק תשלום בסיסי. אבל ישראלי המחפש דיור זול ברובע קרויצברג אינו זקוק לחינוך יהודי. לכן לא נכניס את הנתון הזה ליוקר המחייה של הישראלי הגאה בברלין, העיר המעטירה.
   על פי אתר בריטי המשווה יוקר מחייה במדינות רבות בעולם, יוקר המחיה בברלין אכן נמוך ב-14 אחוזים מאשר בתל-אביב. 14 אחוזים הם סיר הבשר שאליו נוהרים הישראלים של דור היו-טיוב, חסידי המהפכה החברתית. זול יותר לעבור לבאר-שבע. לילה לבן עם מיטב אומני ישראל, אתניקס, שלומי ומשה פרץ עולה 59 ש”ח לכרטיס. כיפת ברזל כלולה. אז כיצד אפשר להראות את הזלזול במדינת היהודים, את היריקה בפרצופה, מבאר-שבע? אפשר לעשות זאת טוב יותר מפארק הכלבים המסוממים בברלין.
   אין ספק שמדינת ישראל נכשלה כישלון חרוץ ביותר בנושא החינוך. החינוך החילוני-אוניברסליסטי-שולל הציונות הצליח לעשות את מה שחמאס לא הצליח לעשות באלפי רקטות ופיצוצי אוטובוסים: הזמת חזונו של היטלר לאירופה ללא יהודים. על כל הורה וסב לישראלי שירד לברלין, על כל מורה ומחנך שמבית מדרשו יצאו היורדים בברלין להתבונן היטב היטב בעצמו ולשאול היכן נכשל. כי זה לא הקוטג’ ולא השכירות. זה הערכים.
 
* ד”ר יובל ברנדשטטר הוא רופא ילדים, תושב הנגב, פובליציסט ומחבר הספר “Joe’s trial” ו-“The Witches of West Bend

Print Friendly, PDF & Email