גליון 59, ב’ באלול התשס”ט 21-28.8.2009
ביום שלישי התבשרנו על עלילת הדם החדשה מתוצרת שבדיה: “ישראל רוצחת פלסטינים וסוחרת באיבריהם” פרסם העיתון “אפטונבלדט”, ומיד לאחר פרסום הדברים יצאו ישראלים רבים בתגובה ציונית הולמת ופתחו בהרעשה ארטילרית כבדה דווקא נגד תיבת הדואר האלקטרוני שלי.
בזו אחר זו הופצצתי בהודעות נזעמות אשר מהן התבשרתי על “הישגיו העיתונאיים המרשימים” של העיתונאי השבדי הוותיק, דונלד בוסטרום – הישגים שיזכו אותו בוודאי בפרס פוליצר או אולי בפרס נובל לשלום. בוסטרום אף סיפר, כי את המידע על קצירת האיברים קיבל בעת שעבד על ספרו לפני מספר שנים. רשמו לפניכם את המועמד המוביל לזכייה בפרס ספיר לספרות בשנה הבאה – בהמלצת הזוכה המאושר (ולאחר מכן המנושל) אלון חילו, שעלילותיו הפכו אותו לאייקון תרבות במדינת צפון תל-אביב.
עלילת הדם הימי-ביניימי הזו זעזעה כאמור רבים וטובים בישראל. אתרי האינטרנט, העיתונים ומהדורות החדשות, שבימים כתיקונם מתגייסים להפצת הכפשות אנטי-ישראליות, התייצבו כאיש אחד ליצירת זעזוע ציבורי מהרפש שהטיח במדינת היהודים שבדי סנילי בעל דמיון מפותח. עוד התקשורת בוחשת, והציבור ממהר ומחרה אחריה ומפציץ גם את תיבת הפייסבוק שלי בהודעות תדהמה ושאט נפש.
גם השבדים לא שוברים שתיקה
יסלחו לי מנהלי הליגה נגד השמצה וראשי הוועד למלחמה באנטישמיות, אבל אני הקטן מסרב להזדעזע מפרשת השבדי והאיברים הנעלמים. אל מול גל הזעזוע הציבורי, אני אישית מעדיף להישאר שווה נפש.
יסלחו לי גם כל המזועזעים שחשו ביום שלישי צמרמורות קרות בגבם, אבל אם כבר עלילות דם – אני מעדיף אותן בניחוח אירופי. אותי מזעזעים הרבה יותר דווקא דברים אחרים, לדוגמא 34 חיילים דמיוניים עלומי שם ופנים, שכיכבו בעלילת דם אחרת שלמרבה הפלא זכתה לכבוד רב בתקשורת הישראלית. אני מזדעזע הרבה יותר למראה אנשי ”שוברים שתיקה”, שלפני שבועות אחדים רצו מאולפן לאולפן והתפארו בדו”ח שהפיקו, שבו טענו כי חיילי צה”ל רצחו בלא סיבה נשים, זקנים וילדים במהלך מבצע “עופרת יצוקה”.
” נכון שאין לו שמות של אנשים ספציפיים שנלקחו מהם איברים, אבל הוא שוחח עם אמהות פלסטיניות, שסיפרו על כך שבניהן חזרו מתים בלי איברים”, הסבירה העורכת השבדית, שפרסמה את הכתבה והגנה על בולסטרום באומרה כי “הוא עיתונאי ידוע שמבצע תחקירים מעמיקים”. אכן, הסבריה דומים מאוד להסברים ששמענו מאנשי ”שוברים שתיקה”, שסירבו לפרסם את השמות והתפקידים של החיילים, שמהם גבו כביכול את “עדויותיהם” המרעישות, עדויות שדווקא זכו לכבוד גדול בתכניות האקטואליה בישראל.
עובדתית, שתי העלילות נהנות מרמת מהימנות דומה. אלו גם אלו, השבדים והנזירים ששברו את שתקנותם, מסרבים להציג שמות, פרצופים, תאריכים או מקומות מדוייקים. אלו גם אלו מסתתרים מאחורי מסכות וטוענים שחיילי צה”ל רוצחים פלסטינים תמימים. אם אצל השתקנים חיילי צה”ל רוצחים סתם, הרי שאצל השבדי לפחות יש להם סיבה.
יסלחו לי כל המצקצקים בלשונם, אבל אני את עלילות הדם מעדיף לקרוא בשבדית מאשר בעברית מפי חיילים במילואים. עלילות דם מצד סקנדינביים בלונדיניים וכחולי עיניים? לזה אנו כבר רגילים, זה אפילו לא חדשות, אלא לכל היותר – חומר לפינת הנוסטלגיה של סמיר קונטאר ואבו עמאר. עלילות דם בעברית, מפי אנשים, שעימם אני אמור להילחם כתף אל כתף – זה כבר מזעזע אותי הרבה יותר.
הכותב הוא מנכ”ל תנועת “אם תרצו” הפועלת לחיזוק ערכי הציונות בישראל
