גליון 125, י”ט בכסלו התשע”א 26.11-3.12.2010
“קודם אנשי יום השבת ואחר כך אנשי יום ראשון”. גרפיטי כזה ניתן לעתים למצוא בשכונות מוסלמיות במזרח התיכון. “אנשי השבת” הם כמובן היהודים, שכיום כמעט שאינם מצויים בארצות האיסלאם. עתה “אנשי יום ראשון” – הנוצרים – נמצאים על הכוונת, וגם הם נמלטים בקצב מדאיג. בארצות שבהן קיים רוב מוסלמי שתי הדתות אינן רצויות מטעמים של אידיאולוגיה מוסלמית – ג’יהאד, כלומר מלחמת קודש, נגד הכופרים.
התקפות הטרור האחרונות נגד נוצרים בעיראק כיוונו את הזרקורים לגורלם המיוחד במזרח התיכון. אלה סובלים מטרור ומשפיכות דמים המביאים אותם להגר מארצותיהם – תהליך הדומה שתי טיפות מים ליציאתם של היהודים מארצות ערב לפני חצי מאה. רציחות, אונס, הכאות, סחיטות, שריפתם וחילולם של בתי תפילה והפעלת אלימות מצד ההמון הם צורות אלימות המוכרות היטב ליהודים שעזבו. בינתיים, אלימות אנטי-נוצרית מעוררת תהיות באשר למסקנות שאליהן הגיע הסינוד לבישופי הכנסייה הקתולית במזה”ת, שכינס האפיפיור בחודש שעבר בוותיקן.
למרות המציאות האלימה בשטח, שבה ידם של טרוריסטים איסלאמיים היא על העליונה, הבישופים של הסינוד בחרו למקד את תשומת הלב ב”כיבוש הישראלי” של שטחים פלסטיניים. לתדהמתם של הישראלים, של הקהילה היהודית הרחבה יותר כמו גם של קבוצות וארגונים נוצריים, לא הזכיר הסינוד את מי שבאמת נוקט אלימות מתמשכת נגד נוצרים. כפי שהעיר הנזיר הישועי ריימונד ג’יי. דה-סוזה: “האיסלאם הרדיקלי הוא הפיל בחדר כלי הקודש בסינודוס. ערבים נוצרים אינם מעוניינים למתוח ביקורת על עמיתיהם הערבים, וקיים לחץ אינטנסיבי בעולם המוסלמי להטיל את האשמה על ישראל, על היהודים ועל המערב הנוצרי. הנוצרים במִילְיֶה זה חוששים להיחשב בוגדים, אם יעמדו על זכויותיהם באופן נחרץ מדי”.
ארגון אלקאעידה “הגיב” על המסר של הבישופים הקתולים במסר משלו. ב-31 באוקטובר פרצו שמונה טרוריסטים לתוך הכנסייה הסורית הקתולית “גבירתנו של הישועה” בבגדד, בדיוק כשהכומר ווסים סביח סיים את המיסה שלו. כשהחלו התוקפים לירות, השתטח הכומר על הרצפה והתחנן בפניהם כי יחוסו על חייהם של בני קהילתו. תוקפיו השתיקו אותו ברוביהם. את יתר בני הקהילה הם החזיקו כבני ערובה, בתובעם את שחרורן של שתי נשים מוסלמיות, שכביכול מוחזקות בידי קופטים נוצרים מצריים. צוות של כוחות הביטחון העיראקיים ניסה להתערב, אך בתגובה, השליכו הרוצחים רימונים לתוך הקהל והפעילו חגורות נפץ. סך כל ההרוגים הגיע ל-57, ובכללם שני כמרים. הארגון פרסם עלון שבו נכתב כי “כל המרכזים הנוצריים, ארגונים ומוסדות, מנהיגים וצאן מרעיתם הם מטרות לגיטימיות”. בימים שלאחר מכן, המשיכו הטרוריסטים בהתקפות מילוליות נגד הקופטים המצריים –המהווים כ-10 אחוזים מן מאוכלוסייתה של מצרים והנתונים ללחץ הולך וגובר. ישראל אפילו לא הוזכרה במנשר.
כפי 8 00080>שכתב ג’משיד צ’וקסי בכתב העת “פוריין פוליסי”: “הטבח בבגדד הוא רק הדוגמה הבולטת ביותר לאפלייתם הגוברת ולרדיפתם של הקהילות הנוצריות בעיראק ובאיראן. אלו נמצאות בעיצומה של הגירה מסיבית שאין לה תקדים בעידן המודרני, כשהם ניצבים בפני גל עולה של מיליטנטיות איסלאמית ושל שוביניזם דתי השוטף את האזור”. באיראן שני כמרים פרוטסטנטים – שנעצרו בגל מעצרים של אחרי הבחירות – צפויים לעונש מוות. כומר אשורי נעצר שם גם הוא בפברואר השנה וצפוי לעמוד למשפט.
האבסורד במיטבו
מה שמבליט עוד יותר את האבסורד שבהכרזת הסינודוס הוא כי התקפות המוסלמים על הנוצרים מתפשטות הרבה מעבר למזה”ת. ב-12 בנובמבר דיווחו שידורי הרדיו של ה-בי.בי.סי. של דרום אסיה כי בית משפט פקיסטני דן למוות בתלייה את אסיה ביבי בת-45, נוצרייה, אם לחמישה. פשעה היה חילול הדת. נטען כי אחרי שהגישה מים לעמיתים מוסלמים שלה לעבודה, והללו דחו אותם בטענה כי המים אינם נקיים, התפרץ ויכוח שבמהלכו לכאורה העליבה ביבי את הנביא.
המקרה של ביבי הוא הפעם הראשונה שנידונה למוות אשה בפקיסטן, על פי חוק הקובע עונש מוות על מעשים של חילול הדת המכוונים נגד האיסלאם, נגד הקוראן ונגד הנביא מוחמד. קרוב לשלושים איש, לפחות רבע מהם נוצרים, מתו בשל האשמות בגין חילול הדת מאז נכנס החוק לתוקפו ב-1980 במקרים שבהם מעלימה המדינה עין, נכנסים לפעולה נוקמים פרטיים. ביולי 2010 דיווח העיתון “סידני מורנינג הרלד” כי שני אחים נוצריים – אשר הועמדו לדין על כתיבת עלון הפוגע בדת, בכך שמתח ביקורת על הנביא מוחמד – נורו למוות מחוץ לבית המשפט בפונג’ב.
במהלך 2010, רצחו טרוריסטים מוסלמיים נוצרים בשל אמונתם בניגריה, בפקיסטן, בקניה, באתיופיה, באפגניסטן, בסומליה, בפיליפינים ובבנגלדש. האיומים המופנים נגד נוצרים בארצות אלה ממשיכים ומתרבים. לדוגמה, ארגון אלשבּאבּ בסומליה איים להרוג כל נוצרי במדינה. אין כל דרך לדעת מהו מספר הנוצרים הבורחים ממדינות אלה ומארצות מוסלמיות אחרות. מרבית אם לא כמעט כל הפליטים הללו עוזבים בחשאי כדי להגן על בני משפחותיהם ועל בני דתם. נוצרים ממשיכים לברוח מאזורים שבשליטת הפלסטינים, שבהם נמשכת הרדיפה נגדם, והקִרבה לישראל גוררת, במיוחד בעזה של חמאס, האשמות בדבר שיתוף פעולה עם ה”ציונים”.
למעשה, המדינה היחידה במזה”ת שבה גדלה האוכלוסייה הנוצרית היא ישראל.
התמקדותם של הבישופים הקתולים בישראל, במקום באיסלאם הרדיקלי, כסיבת הרדיפות נגד נוצרים, היא לא רק חסרת כנות אלא גם מזיקה. ללא ניתוח בהיר וישר המתמודד עם האיסלאם הרדיקלי, לא תיתכן מדיניות יעילה, שתאפשר לנוצרים הנצורים לחיות בשלום ובביטחון בארצות מולדתם ההיסטוריות.
מאמר זה פורסם לראשונה ב-http://www.weeklystandard.com/blogs/saturday-people-sunday-people_518121.html
