גליון 82, י”ד בשבט התש”ע 29.1. – 5.2.2010
בתחילת השבוע ביקרו בישראל שני חברי פרלמנט בריטים אמיצים, תומכי ישראל – דגלאס קארסוול בפרלמנט הבריטי, ודן חנן, בפרלמנט האירופי.
הביקור, שאורגן על ידי מכון ירושלים לחקר שווקים, כלל הרצאה על תוכנית השיקום הכלכלית של בריטניה – נושא בו עסקו השנים בספרם “שנים-עשר חודשים להתחדשות בריטניה”, וכן מפגשים עם אנשי משרד החוץ, עם סגן השר איוב קרא ועם כתבים פרלמנטריים. במסגרת מפגשיהם דנו שני חברי הפרלמנט הבריטים גם במימונם של הרשות הפלסטינית ושל משטר חמאס בעזה על ידי תיעול כספי סיוע מן האיחוד האירופי.
חנן אינו מן האוהדים הגדולים של האיחוד האירופי. הוא מכנה את עצמו “יורו-סקפטי”, ומטיל ספק בכוונותיו האמיתיות של הארגון, ההולכות ולובשות דמות של מכניזם ביורוקרטי, שאיבד זה מכבר את הקשר עם הבוחרים במדינות השונות ועם המציאות – וזהו מכניזם המוביל, בין השאר ולמרבה הצער, לעידוד טרור.
לדברי חנן, האיחוד האירופי מעביר סיוע בסך מאות מיליוני יורו לרשות הפלסטינית. באפריל 2009 כבר הגיע הסכום הזה ל-256 מיליון אירו – סכום המְמַצְּב את הרשות הפלסטינית בספר השיאים של מקבלי הסיוע: ביחס למספר האוכלוסין היא קיבלה יותר סיוע כספי מכל קבוצת אוכלוסייה אחרת על פני האדמה. העובדה שזוהי אחת החברות האלימות ביותר – אינה מקרית: מימון אוכלוסייה על ידי קיצבאות מדכא יצרנות והינו מרשם בדוק להצמחת טרור ואלימות.
עורכי דין נרתמים לעיקור החוק
“מדינת רווחה הינה בית הגידול האידיאלי לטרוריזם”, מסביר חנן, “ראו את שני המפַגעים ברכבת התחתית בלונדון, שחיו על קצבאות הכנסה ותמיכות דיור. אילו נסגרה בפניהם אפשרות זו, אולי היו נאלצים לצאת ולהשיג עבודה, ואז היו עסוקים מכדי לשכנע עצמם בזעם התאבדותי”.
האיחוד האירופי, בנדיבותו הרבה עם כספנו, אומר חנן, מעביר לרשות הפלסטינית מאות מיליוני אירו ומעודד את הטרור בשתי דרכים: באמצעות הקצבאות – כאמור, ובאמצעות המימון של “הנהלת” הרשות הפלסטינית, הלא היא חמאס, הכלול ברשימת ארגוני הטרור של האיחוד. על פי חוקי האיחוד האירופי, מימון ארגונים כאלו הוא עבירה פלילית. עורכי דין אירופים חיפשו אמנם דרכים לעקר את מילות החוק הזה על ידי ניתוב כספי הסיוע דרך ארגונים בלתי ממשלתיים, אך זוהי התפלפלות ותו לאו. רבים מפקידי הרשות הפלסטינית הם אנשי מיליציה של חמאס, שמשכורותיהם משולמות בעוד הם מרצים את עונשם בבתי כלא ישראלים.
בהרצאותיו מסביר חנן כי הרעיון, שניתן לקבור תוקפנות תחת ערימות של אירו, נשמע אמנם סביר על הנייר, אך כמו רעיונות רבים אחרים הוא מתברר כמראית עין בלבד, שכן הוא מבוסס על הנחה מוטעית, מרכסיסטית ביסודה, כאילו אלימות פוליטית נגזרת מנישול כלכלי. אולם במציאות, מרבית המהפכות התרחשו דווקא בתקופות של גידול בעושר וצמיחת התקוות, לא בתקופות של שפל ושל העמקת העוני. לאנשים הדואגים למזון ולמחסה יש מעט מאוד זמן לצאת להפגנות. רק כשעיתותיהם בידיהם, הם מסוגלים לשבת ולהמיר את מחשבותיהם לשפיכות דמים.
אם בוחנים את ה”מרשם” שמציג חנן ומוסיפים עליו את הדלק המתלקח של ההטפה האיסלאמו-פשיסטית, מתקבלת כפועל יוצא מדינת הטרור הראשונה בעולם שהוקמה על ידי קורבנותיה העתידיים – מדינת חמאס בעזה.
חנן וקארסוול נוגעים בנקודה חשובה, שבה עסקה גם ג’ואן פיטרס, מחברת הספר “מאז ומקדם”: הפליטות הפלסטינית הפכה לתעשייה. פיטרס עמדה על כך, שבמאמציהם להפוך את הפליטים לנשק נגד ישראל, הצליחו מדינות ערב לשנות את הגדרתו של האו”ם לפליט פלסטיני מההגדרה הכללית: “אדם שנאלץ לנטוש את ביתו הקבוע במקומו הטבעי מאז ומקדם”, להגדרה ייחודית המתייחסת רק לפליטים הפלסטינים: “כל ערבי שעזב את פלסטינה-א”י בשנת 1948 ושהה בה שנתיים ייחשב לפליט – הוא וצאצאיו לדורותיהם”. כך הפך האו”ם למקימה ולמממנה של “הפליטות הפלסטינית”, באמצעות מנגנון תמיכות ההולך ומתרחב – לפליטים, לצאצאיהם ולצאצאי צאצאיהם… והסוף אינו נראה באופק.
כיום, מזהירים חנן וקארסוול, גם האיחוד האירופי מצטרף למגמה זו, שאינה מבשרת טובות, וקוברת את הבעיות תחת הררי כספים שיצמיחו תלות, אלימות וטרור.
המאמר התפרסם בטור “על הכוונת” ב”מקור ראשון”
