כוחו של מבנה קדוש על פסגת הר

גליון 8, כ”ח באב-ה’ באלול תשס”ח 29.08-5.09.2008

בעוד מדינת ישראל, על שלל זרועותיה המדיניות והביטחוניות, עמלה יומם וליל כדי למצוא פיתרון לאיום הגרעין האיראני, איש אינו נותן את דעתו על התהוותו של איום קיומי חמור לא פחות על מדינת ישראל: איום האסלאם הקיצוני, שגם הוא מגיע הישר מבית היוצר של איראן.
   הדברים הם חמורים, אבל אין ולא צריכה להיות דרך עדינה יותר לומר זאת: מתחת לאפנו משגשג לו איום קיומי מבית ,ואנחנו ממשיכים להתנהג כאילו אין זו נשורת גרעינית, אלא רק טפטוף גשם סתווי.
   בישראל 2008 פועלת לה תנועה דתית פונדמנטליסטית המזדהה בריש גלי עם עקרונותיהן של תנועות דומות אצל שכנותיה הקרובות והרחוקות, דוגמת “האחים המוסלמים” במצרים, החמאס בשטחים והחיזבאללה בלבנון. כל התנועות האלה מקבלות רוח גבית רעיונית או מעשית מיצואנית המהפכה – איראן. אין זו תנועה לאומית פלשתינית למרות השימוש התכוף שהיא עושה במוטיבים פלשתיניים. היא אפילו אינה דוגלת בפתרון המדינה הדו-לאומית, אלא כפתרון ביניים לקראת הפתרון הסופי של ניצחון האסלאם והשבת הח’ליפות האסלאמית.
   בכל הנוגע ליחסם למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הטרמינולוגיה של אנשיה היא אלימה ודטרמיניסטית, וכשהם תומכים כלכלית ומוראלית בתנועה דוגמת חמאס, המהללת את המוות, אין פלא שהאירוע השנתי החשוב וההמוני ביותר שלהם הוא “פסטיבל אל-אקצא בסכנה”. די אם נקשיב להתבטאויותיו של מנהיג התנועה, שייח ראאד סלאח, מהשבוע האחרון: “אין לישראל זכות על גרגר עפר מאדמת אל-אקצא” – כדי להבין שאיתו ועם שכמותו לא נגיע להבנות שניתן לחיות עימן בשלום.
מצוקה של “כלי עבודה משפטיים”
בעוד שבבסיס האם באיראן עמלים על השגת האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר להפעלת הכור הגרעיני בנטאנז, הרי שכאן ליבת הכור בהר הבית מונעת על ידי אידיאולוגיה מהמאה השביעית לספירה. זה נוח, זמין ובשימוש נכון עשוי להשיג אפקט דומה.
   התחזקותו של מרכז כוח אסלאמי קיצוני הקורא תיגר על עקרונותיה הליברליים והדמוקרטיים של המדינה אינה תופעה ייחודית לישראל – היא מתרחשת בכל העולם המערבי ובעיקר באירופה. אולם בעוד שבאירופה בתי הפרלמנט התעוררו לאחרונה והחלו בחקיקה מאסיבית לבלימת ההסלמה, גורמי אכיפת החוק הישראלים מגלים רפיון וחוסר עירנות במקרה הרע או מצוקה של “כלי עבודה משפטיים” ראויים במקרה הטוב, כדי להתמודד עם האיום.
   יש שיאמרו ודאי כי דברים אלה חריפים מדי וכי אין מקום להשוות בין פטרייה גרעינית מרהיבה מעל תל-אביב לשייח המזיל מפיו קצף של פנאטיות ו”פניני” שנאה לאחר, אבל קו הגמר בסופו של דבר יהיה זהה: החיים במדינת ישראל תחת איום גרעיני יהפכו בלתי נסבלים, שכן אף אֵם לא תרצה לגדל את בניה תחת איום מתמיד של אובדן כללי. והרי יעדיה של תנועת הג’יהאד העולמית, על כל שלוחותיה בסביבת מדינת ישראל וגם בתוכה, הם הפסקת החיים על פי העקרונות הליברליים של חופש, שוויון, הידברות, סובלנות ופתרון סכסוכים בדרכי נועם. מרבית הישראלים לא ירצו לחיות במדינה כזו.
  אורח החיים במדינה היהודית המודרנית, על שלל עקרונותיה – מציונות ועד לשוויון מלא לנשים ולהומוסקסואלים – הוא כצנינים בעיניהם של קנאי האסלאם מאחמדינג’אד ועד ראאד סלאח, והם אינם טורחים אפילו להסתיר את מטרותיהם הסופיות. ולא, אין צורך להעשיר אורניום כדי להשיג אותן. גם מבנה קדוש על פסגת הר יכול לעשות את העבודה.

Print Friendly, PDF & Email