האמת על המלחמה ההיא

גליון 293, ח’ בסיוון התשע”ד 6 – 13.6.2014

מאות ספרים חוברו בעולם הערבי על המלחמה ההיא. אך במעטים מהם נאמרה האמת על הסיבות והגורמים שהביאו לה.
   רוב מנהיגי ערב, מחנכים, עיתונאים והיסטוריונים ערביים מתארים את מלחמת ששת הימים כתוקפנות בוטה של ישראל שמגמתה כיבושים והתפשטות טריטוריאלית. לכן, אין פלא שעשרות מיליוני ערבים בני 60 ומטה אינם יודעים את האמת על מה שקרה. המבוגרים שחוו את המלחמה והאירועים שקדמו לה יודעים שתי עובדות יסוד:
   האחת, שבמרוצת 19 השנים מאז מלחמת השחרור, נופפו מנהיגי ערב בסיסמאות “הסיבוב השני”, כלומר מלחמה שנייה שתתקן את העוול שנעשה כביכול לערבים ב-1948, סיבוב שני שינקום וימחק את בושת התבוסה, “אלנכבה” של 1948.
   העידן שקדם למלחמת ששת הימים משופע בחומר תיעודי, במסמכים ובהקלטות המתעדים את האיומים שהושמעו נגד ישראל ואת ההכנות למלחמה. אך תוכניות הלימוד במוסדות החינוך ובכלי התקשורת הערביים מתעלמים לחלוטין מכל אלה, כאילו לא היו ולא נבראו.
   לא זו בלבד, אלא שהתבוסה של 1967 מתוארת כ”נכְּסה”. זו הייתה המצאתו של חסניין הייכל, יועצו המדיני של ג’מאל עבדול נאצר. המגמה הייתה להקל על הזעזוע, בטענה שתוצאות המלחמה הן מעין מעידה שאחריה אפשר לקום, להתאושש ולהמשיך. אלא שניסיון זה לא צלח, וקיים קונסנסוס בעולם הערבי, שהאפקט של מלחמת ששת הימים יותר טרגי מזה של 1948.
 

עזר וייצמן, משה דיין ומוטי הוד – על גדות תעלת סואץ
(אתר צה”ל)
 
   העובדה האחרת שאין עליה חילוקי דעות בקרב הערבים, היא שמנהיגי ערב ושופרות התעמולה שלהם שיקרו בגדול במשך ששת ימי המלחמה, כשטענו כי הם נוחלים נצחונות אדירים בשדות הקרב. עיתונאים וסופרים ערביים ציינו כי בעיצומה של המלחמה, כשההמונים החלו להטיל ספק במה שהם שומעים, הם פנו ל”קול ישראל” בערבית, שנחשב מקור אינפורמציה מהימן ואמין, כדי לשמוע את האמת לאמיתה.
   גנרל סמי אלג’ונדי, מי שהיה מפקד המודיעין הסורי בעת המלחמה ההיא וגלה ללבנון אחריה, כותב בספרו “ערבים ויהודים”:
   “כשהחלה המתקפה של צבא ישראל על רמת הגולן ביום החמישי למלחמה, שמעו החיילים הסוריים מרדיו דמשק כי כוחות סוריים כובשים את עמק החולה בדרכם לנצרת, צפת וחיפה. אך באותו זמן החיילים הסוריים רואים את כוחות צה”ל מטפסים על רמת הגולן לכיוון עמדותיהם. לכן, החיילים הסוריים החזיקו ביד אחת את הרובה ובשנייה את הטרנזיסטור והאזינו ל’קול ישראל’.
   כאן המקום להזכיר את הסיפור הפיקנטי על שיחת הטלפון החשאית שהייתה בין נאצר לחוסיין ביום השלישי למלחמה. נאצר הציע לחוסיין לפרסם הודעה משותפת כי צבאות שתי המדינות מתקדמים לעבר תל-אביב, וכי חיילים אמריקניים נלחמים במקום ישראל, והוסיף: ‘נפרסם הודעה שמגמתה לחמם את העניין’. אך חוסיין לא נענה. ‘קול ישראל’ בערבית שידר את השיחה החשאית עשרות פעמים, דבר שהוסיף לישראל אמינות ומוניטין.
   גם בימים אלה מפרסם עיתון “אלערב” (3.6.14) מחקר מקיף על המלחמה ומדגיש כי “ההמונים בארצות ערב האזינו במהלך המלחמה ל’קול ישראל’ ול-BBC שהיו יותר אמינים”.

Print Friendly, PDF & Email