גליון 341, ב’ בתמוז התשע”ה 19 – 26.6.2015
נדירות הפעמים שבהן חייבת אומה לעשות “חישוב מחדש” של המסלול האסטרטגי שלה. ייתכן שמדינת ישראל מתקרבת לנקודה שבה יהיה עליה לשדד את מערכות החשיבה הגיאו-אסטרטגית שלה, אם עדיין לא הגיעה אליה. לדעתי, הנקודה הזו נמצאת ממש לפנינו, ורק צריך לצאת מקופסת החשיבה על מנת לראות אותה ולהתייחס אליה, לפני שההתנגשות תשבור את הקופסה קודם שהתכוננו למצב המשתנה.
מי שהביאו את ישראל אל ההכרה בקיומה של נקודת השינוי הם הדרוזים בסוריה. ישראל חייבת לעשות הכל, ואף מעבר לכך, לסייע למיעוט הדרוזי בסוריה לשרוד מול הכוחות האיסלאמיסטים הקמים עליו לכלותו, בין אם זה “מדינת האיסלאם” (דאע”ש), או “ג’בהת אלנוסרה”, שבינתיים ממתינה עם “הפתרון הסופי” שהיא מייעדת לדרוזים. כשדאע”ש ישתלטו על “ג’בהת אלנוסרה”, כל הבנה שיש לישראל עם ארגון זה תתנדף, בדיוק כמו שהתנדפו ההסכמים שהיו לישראל עם המשטר הסורי.
הדרוזים בסוריה מונים כ-700 אלף נפש, והם ממוקמים בשלושה ריכוזים עיקריים: בהר הדרוזים בדרום סוריה סמוך לגבול ירדן, במובלעת ח’דר הנמצאת במורדות הדרום מזרחיים של החרמון וממזרח למג’דל שמס, ובמרחב חלב-אדליב בצפון סוריה, סמוך לגבול עם טורקיה. אף אחד לא מצפה שישראל תגיע לצפון סוריה כדי לסייע לדרוזים החיים שם. אך רבים מאלה הגרים בדרום סוריה – בהר הדרוזים ובמובלעת ח’דר – מצפים שישראל תעשה משהו כדי להבטיח שסכיני “דאע”ש” לא יגיעו אל צוואריהם.
אחיהם בישראל הם אזרחים שווי זכויות וחובות, המשרתים בצה”ל ובעיקר ביחידות לוחמות. שיעור ההתנדבות של דרוזים ליחידות קרביות גדול משיעור ההתנדבות של צעירים יהודים ליחידות אלה. דממת בתי-הקברות הצבאיים בכפרי הדרוזים זועקת את שבועת האמונים שלהם למדינה במסגרת “ברית הדמים” שכרתה עדה נפלאה זו עם העם היהודי במדינתו המתחדשת. והם אחים, בני דודים ומחותנים של בני עדתם הדרוזים בסוריה.
להכין תוכנית התערבות
הדרוזים בישראל מצויים בחרדה עמוקה בשל הסכנה המאיימת על אחיהם בסוריה מהשתלטות “מדינת האיסלאם” על דרום המדינה. הם יודעים בוודאות שגורל הדרוזים יהיה כגורל היזידים בעיראק: הגברים יישחטו והנשים תימכרנה בשוק כשפחות נרצעות. הדרוזים בישראל חוששים שהעולם יביט בשיוויון נפש כמעט מוחלט על סבל אחיהם בסוריה, ולא יפעל בנחרצות ובמהירות, בדיוק כפי שלא פעל באירועים שכילו כמעט לחלוטין את העדה היזידית בהר סינג’אר בעיראק. המציאות של השנה האחרונה הופכת כל תסריט – איום ונורא ככל שיהיה – לריאלי ואפשרי.
הדרוזים בישראל אומרים לעצמם דבר פשוט: “אילו תושבי הר הדרוזים היו יהודים, מדינת ישראל הייתה עושה הכל כדי להגן עליהם ולהצילם. אם יש ברית דמים בין היהודים והדרוזים, ברית זו עומדת היום לבחינה בהר הדרוזים ובמובלעת ח’דר”. והסיבה לכך פשוטה: “ברית דמים” אינה יכולה להיות חד-צדדית, שבה רק דרוזים נלחמים, נפצעים ונהרגים למען מדינת היהודים. המצב בסוריה מחייב כיום את ישראל לנקוט עמדה, ואת זאת הביע היטב הנשיא ראובן ריבלין בקריאה שהיפנה למזכ”ל האו”ם להגן על הדרוזים בסוריה. אלא שמילים אינן יכולות להציל את הדרוזים בסוריה, אלא רק מעשים, וככל שאלה יהיו נחושים יותר, כך הם יהיו בעלי השפעה רצינית יותר.
“ברית הדמים” בין ישראל והעדה הדרוזית עומדת כיום למבחן אמיתי – האם זוהי ברית חד-צדדית שבה דרוזים מוסרים את נפשם על הגנת ישראל, או ברית דו-צדדית, שבה המדינה נחלצת לסייע לדרוזים הנמצאים בימים אלה תחת איום ממשי, מיידי וחמור ללא תקדים.
על מדינת ישראל לראות בהר הדרוזים “שטח חיוני” לכל דבר ועניין, כמו שעליה לראות את תושבי ההר כאחים בדם לישראל ולעמה. אחרי המקרים הקודמים שבהם, למרבה הצער, לא ידעה ישראל לסייע לאלה שסייעו לה (לדוגמה: צד”ל), על ישראל לנקוט כל צעד שיידרש כדי להוכיח שהיא נאמנה לדרוזים לא פחות משהיא נאמנה ליהודים, בארץ ובכל מקום בעולם. זוהי עמדה מוסרית עם היגיון אזרחי, פוליטי ובטחוני מוצק.
יש בישראל מי שאומרים: “מה לנו ולדרוזים בסוריה, אחרי שהם היו לאורך השנים בעלי ברית של חאפז ואחר כך בשאר אסד, ואפילו פעלו נגדנו בהזדמנויות רבות? והדרוזים בגולן מעולם לא הפכו לישראלים ולא הסכימו לקבל אזרחות ישראלית”. התשובה לאלה היא: הדרוזים בגולן חששו כל השנים מאז 1967 שביום מן הימים תחזיר אותם ישראל יחד עם הגולן לסוריה, ואז הם ימצאו את עצמם במרתפי העינויים של אלמוח’אבראת הסוריים. וכדי להגן על עצמם ממרתפים אלה, הם נשארו נאמנים לסוריה. מי יכול להאשים אותם?
ישראל יכולה לנקוט כמה צעדים, כולם או חלקם, בהתאם למצב המתפתח בשטח:
* הקמת יחידה צבאית, אולי על בסיס יחידת המיעוטים, שחייליה יהיו דרוזים, שתישלח לסייע להר הדרוזים אם וכאשר יתעורר הצורך. אפשר לצרף ליחידה זו לוחמים דרוזים המשרתים בשירות חובה, בקבע ו/או במילואים, המשרתים בשגרה ביחידות לוחמות אחרות. חשוב להקים יחידה זו ולהכניסה למשטר אימונים כבר היום, כדי שאם יתעורר הצורך, ניתן יהיה להטילה לשדה המערכה מיד עם קבלת ההחלטה. יש למנות פרוייקטור דרוזי, רצוי קצין בדרגה גבוהה, שיקדם את הקמת היחידה, איושה, ציודה, חימושה ואימונה.
* הכנת תוכניות להתערבות מהאוויר נגד ריכוזי דאע”ש בסביבת הר הדרוזים.
* במקרה של קריסת מערכות שלטונית מוחלטת בסוריה והתפרקות המדינה, על ישראל לתפוס מיד את השטח המשיק לגבול סוריה-ירדן כדי ליצור מסדרון יבשתי בין הגולן והר הדרוזים. מסדרון זה יאפשר להעביר כוחות סדירים ככל שיידרשו כדי להגן על הר הדרוזים.
* הקמת בית חולים שדה בגולן, שיטפל בדרוזים בלבד, כדי להפרידם מגורמים עוינים.
* העברת סיוע צבאי ואזרחי (נשק, תחמושת, תרופות, מזון וכסף) ללוחמים הדרוזים בהר הדרוזים, על פי הצורך.
ברית הזויה אך הכרחית
ישראל אינה יכולה לעמוד מנגד כשהדרוזים בסוריה עומדים בפני השמדה. זה בלתי מוסרי, בלתי אנושי ובלתי מועיל. את המחיר של עמידה מהצד נשלם כשנביט במראה ונחפש שם את בעל המוסר.
אלא שהדרוזים אינם כל הבעיה. בסוריה, בעיראק ובכל מקום שעליו השתלטו הג’יהאדיסטים, יש חשש גדול, מוצדק לחלוטין, אצל כל המיעוטים שהם הבאים בתור. מדובר ביזידים, הנוצרים, העלווים, הזורואסטרים, הסבאים, המנדעים, הבהאים שכולם אינם מוסלמים. אבל גם על השיעים, אנשי חיזבאללה והעדה שלהם למשל, מרחף איום מצד הג’יהאדיסטים הסוניים.
על ישראל לקדם את הקמתה של “ברית המיעוטים של המזרח התיכון” שתאגד תחת מטריה אחת את כל המיעוטים הללו, גם אם בעבר הם לחמו זה בזה, אפילו את חיזבאללה השיעי. ההיגיון שמחייב את כל המיעוטים לשתף פעולה ביניהם הוא שאם המיעוטים הללו יישארו נפרדים מול האיום האחד שניצב מולם, ועל אחת כמה וכמה אם יהיו עוינים זה לזה, הם יחלישו זה את זה, וכך יביאו את קיצם במו-ידיהם.
ישראל חייבת לפתוח ערוץ הידברות חשאי עם חיזבאללה, שהוא הגורם הבעייתי ביותר מכל שאר המיעוטים, בשל העבר רווי הדמים והשנאה בינינו ובין השיעים בלבנון.
הדברים נשמעים הזויים. אבל ככל שעובר הזמן מתברר שהאויב האחד, הגדול והגדל מרגע לרגע, יחייב את כל המיעוטים הללו לאחד את מאמציהם נגדו.
נותרת רק השאלה מה תהיה העמדה האיראנית מול קואליציית מיעוטים שבה ישראל יושבת על אותו ספסל עם חיזבאללה. להערכתי, איראן לא תמנע את הקמתה, שכן זו תהיה הדרך היחידה להבטיח את קיומה של העדה השיעית בלבנון, ושרידותה חשובה לאיראנים יותר מהשמדת ישראל.
המצב במזרח התיכון מחייב את ישראל לחשב מחדש את מסלול הדיפלומטיה שלה באזור. ברית עם מדינות סוניות כמו מצרים, ירדן וסעודיה תהיה חלשה יותר מברית המיעוטים, כי מדינות אלו אינן באמת זקוקות לישראל. לעומת זאת, ברית מיעוטים תתקיים, כל עוד קיימים במזרח התיכון מיעוטים שהאיסלאם הקיצוני מאיים עליהם בכליה.
http://mordechaikedar.com
** המאמר התפרסם באתר מידה.
