גליון 288, ב’ באייר התשע”ד 2 – 9.5.2014
במלאת 70 שנה להשמדתם של כחצי מיליון יהודי הונגריה, החליטה ממשלת ישראל שהשמדתם תהיה במוקד טקסי הזיכרון של שנת 2014. החל ממאי 1944 שולחו יהודי הונגריה ברכבות בקר לאושוויץ-בירקנאו ושם הושמדו מיד עם הגעתם. נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, התייחס להשמדת יהודי-הונגריה בנאומו ביד ושם בערב יום השואה, ותיאר בפירוט מצמרר כמה תמונות מהתקופה האפלה ההיא.
מספר ימים לפני יום הזיכרון לשואת העם היהודי באירופה, נפגש יו”ר הרשות הפלסטינית עם רב מארצות-הברית, מארק שנייר. הרב שנייר צבר ניסיון רב בדיאלוג עם מוסלמים, ובאוזניו הכריז מחמוד עבאס כי “השואה הייתה הפשע הנורא ביותר בתולדות האנושות”. הוא הוסיף:”השואה היא השתקפות רעיונות של גזענות וטיהור אתני – שהפלסטינים דוחים בחריפות. העם הפלסטיני, הסובל מאי-צדק ודיכוי, הוא הראשון לדרוש הפסקת הגזענות נגד עמים אחרים”.
דבריו של עבאס כמעט מפורשים: לגישתו, מה שישראל עושה לפלסטינים דומה למה שעשו הנאצים ליהודים. האומנם? האם ישראל מובילה את הפלסטינים ברכבות כאילו היו חיות? האם ישראל משמידה פלסטינים בתאי גז דמויי מקלחות? האם ישראל שורפת גופות של פלסטינים במשרפות? האם ישראל מעבידה פלסטינים במחנות עבודת-כפייה? וכך, למרות שכלל אין ולא יכול להיות קצה קצהו של דמיון כלשהו בין מה שקורה כיום ממערב לירדן ומה שקרה לפני 70 שנה באירופה, אבו-מאזן אינו מהסס להשוות, גם אם במרומז, בין ישראל ובין מכונת ההשמדה הנאצית.
אלא שהדברים החמורים הללו שאומר עבאס על ישראל הם כאין וכאפס לעומת מה שאין הוא אומר: שהשמדת יהודי הונגריה התבצעה, בין היתר, הודות לסיוע שהגיש מייסד התנועה הלאומית הפלסטינית, המופתי של ירושלים חאג’ אמין אלחוסייני, למכונת ההשמדה הנאצית.
לאחר שברח לברלין ב-1941, נתן המופתי לנאצים סיוע פעיל באמצעות גיוס חיילים מוסלמים מבוסניה לשירות ב”וואפן אס. אס.”, וב-1944 תפקידם היה לשמור על גשרי הרכבות שהובילו למעלה מחצי מיליון יהודי הונגריה להשמדה באושוויץ, כדי שפרטיזנים לא יפוצצו את הגשרים ויסכלו את ההשמדה. הוא גם סייע בהקמת “הליגיון הערבי החופשי” שפעל במסגרת הוורמאכט, צבא גרמניה הנאצית, והנאצים שילמו לו שכר חודשי כפול מזה של פילדמרשל בצבא הרייך.
על פעילותו של אמין אלחוסייני בגרמניה הנאצית הופק סרט דוקומנטרי בשם “הטורבן וצלב הקרס” – “The Turban and the Swastika” – שניתן לצפות בו ברשת.
לפני מספר שנים השתתפתי בדיון על המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים באחד מאמצעי התקשורת הערביים בהשתתפות דובר מטעם הרשות הפלסטינית. אני העליתי בו את מעורבותו של המופתי הפלסטיני בהשמדת יהודי אירופה, והדובר הפלסטיני טען כי פעילותו זו של אלחוסייני הייתה מוצדקת, “כדי שהיהודים הללו לא יגיעו לפלסטין”. שאלתי “אולי הם היו מגיעים לאמריקה? גם אז מגיע להם עונש מוות?”. על שאלה זו הפלסטיני לא ענה.
אמצעי התקשורת הערביים לעולם לא ידברו על חלקו של המופתי הפלסטיני בהשמדת יהודי הונגריה. אתמול, ערב יום השואה, התראיינתי בטלפון לרדיו בי. בי. סי. בערבית על הצהרתו של עבאס שתיאר את השואה כ”פשע הנורא ביותר בתולדות האנושות”, ומתחתי ביקורת על כך שהוא לא גינה את פעילותו של המופתי הפלסטיני בפשע נורא זה. הריאיון שודר, אך הקטע על חאג’ אמין קוצץ ממנו.
הייתי שואל את הרב שנייר, שפגש את מחמוד עבאס, אם כשגינה עבאס את השמדת היהודים, ניסה הרב הנכבד להזכיר לו שהמופתי הפלסטיני היה חלק ממכונת ההשמדה הנאצית, ופעילותו זו ראויה לגינוי מצידו של עבאס. אלא שזיכרון סלקטיבי הוא כנראה שם המשחק בדיאלוגים הבינדתיים שמנהל הרב עם שונאי ישראל.
ישראל, ודווקא ביום השואה, חייבת להזכיר לנו ולשכנינו את מה שעשה מנהיגם כדי להשמידנו. אלא שגם חלק מדוברינו נוטים לשכוח עובדה זו. גם נשיא ישראל, בנאומו שפתח את אירועי יום השואה בטקס המרכזי ב”יד ושם”, “שכח” לציין את מעורבותו של המופתי הפלסטיני בפשע הזה, למרות שהנאום שלו היה כתוב ומוכן מראש. ספק רב אם השמטת תפקידו של המופתי מנאומו של פרס הייתה מקרית: הוא הרי מאמין שהפלסטינים הם פרטנרים לשלום, אז למה להזכיר להם ולנו את הפשע הנורא שביצע מנהיגם נגדנו? נראה כי זיכרון סלקטיבי אינו רק נחלת אויבינו.
גדר ההפרדה החדשה
כולנו זוכרים את גל התעמולה נגד ישראל שקם עלינו בעקבות הקמתה של גדר ההפרדה. מי לא גינה אותנו? עיתונאים, אקדמאים, פוליטיקאים, אמנים, פלסטינים, ערבים, אירופים, אמריקנים, דרום אפריקנים, ואפילו ישראלים, כולם חברו למקהלה אחת שתפקידה היה להכפיש את ישראל בשל רצונה להגן על עצמה מפני מפוצצי אוטובוסים, מחבלי מסעדות ורוצחי רחוב, שהפילו בקרבנו כאלף הרוגים מאז שנת 1993. “גדר הפרדה גזענית” קוראים שכנינו לאמצעי מזערי בלתי קטלני זה, שיחד עם אמצעים אחרים הוריד את הטרור ברחובותינו לדרגה נמוכה למדי.
לפני מספר חדשים החלה טורקיה להקים קיר הפרדה מבטון לאורך גבולה עם סוריה, כדי למנוע חדירת מחבלים לטורקיה מסוריה, לאחר שחלקים ממנה הפכו למדינת אלקאעידה. הצביעות מתגלה בימים אלה במלוא כיעורה: העיתונות מתעלמת, האקדמאים נרדמו, הפוליטיקאים אינם רואים, האמנים אינם שומעים, ואין פוצה פה ומצפצף. המקהלה הבינלאומית דוממת, ו”ארגוני זכויות אדם בתנאי שאינו יהודי” ממלאים את פיהם מים.
גדר ההפרדה הטורקית מצטרפת בגאווה רבה לגדרות הפרדה רבות הקיימות בעולם: בין ארצות-הברית ומקסיקו, בין סעודיה ועיראק, בין סעודיה ותימן, בין קוריאה הדרומית ושכנתה הצפונית, בין הודו ופקיסטן, בין פקיסטן ואפגניסטן, בין בוצוואנה וזימבבווה, בין תאילנד ומלזיה, בין אוזבקיסטן וטג’יקיסטן, בין כווית ועיראק, בין איחוד האמירויות ועומאן, בין מרוקו והמובלעות הספרדיות סווטה ומליה, בין הפרוטסטנטים והקתולים בצפון אירלנד וזו אינה הרשימה כולה. אבל כל צרוע וזב בעולם יודע רק על גדר ההפרדה ביהודה, שומרון וירושלים.
יש מי שטוען כי גדר ההפרדה הישראלית מיוחדת בכך שהוקמה על שטח שאינו ישראלי, בעוד שכל האחרים בנו את הגדר על הגבול או בתוך שטחם. אלא שהדבר – לפחות במקרה הטורקי – אינו נכון: טורקיה בונה גדר גם בין חבל אסכנדרון (חבל הטאי בטורקית) ובין סוריה, בעוד שסוריה טוענת כי חבל זה שייך לה, וכי נמסר לטורקיה על ידי הצרפתים ללא שום הצדקה ולכן הוא כבוש ויש להשיבו לסוריה. חוץ מזה, לאיזו מדינה שייכים שטחי יהודה ושומרון? על פי החלטות ועידת סן רמו משנת 1920 הם שייכים לעם היהודי, והחלטותיה של ועידה זו הן הבסיס לדין הבינלאומי המודרני.
על מערך ההסברה הלאומי שלנו לצייד את הדוברים והמסבירים בערכה הכוללת נתונים ותצלומים של כל גדרות העולם, כי פה ושם יש כמה אנשים הגונים, שלא רק ישתכנעו מן הנתונים, אלא יכירו בקיומה של האפלייה נגד ישראל בנושא.
