גליון 98, ח’ בסיוון, התש”ע 21-28.05.2010
במספר טורים בתקופה האחרונה עמדנו על כך שבשנים האחרונות ארה”ב מאבדת את מעמדה כמעצמת-על עולמית, ובתהליך איטי אך מתמשך היא הופכת למעצמה אחת מני כמה, דוגמת צרפת, בריטניה וגרמניה. הבעיה מחמירה והולכת בשנה האחרונה, ובמיוחד מאז נשא הנשיא אובמה את “נאום קהיר” שלו. הסימן הבולט ביותר להתדרדרות במעמדה של ארה”ב הוא העובדה שמדינות “סוררות” כמו קוריאה הצפונית ואיראן יוצאות באופן מפורש נגד ארה”ב, מנהיגיהן מצהירים הצהרות ונואמים נאומים נגד ארה”ב, ואף מפתחות נשק גרעיני למרות התנגדותה הפומבית של וושינגטון.
חלק חשוב מירידת מעמדה הבינלאומי של ארה”ב מיוחס לעלייה הברורה במעמדה הבינלאומי של סין, וגם רוסיה אינה חוששת מזה שנים לצאת בגלוי נגד ארה”ב. לא פלא אפוא שסין ורוסיה תומכות בקוריאה הצפונית ובאיראן, ולאחרונה משקיעה רוסיה מאמצים להשגת הכרה עולמית בחמאס כנציג לגיטימי – גם אם לא יחיד – של העם הפלסטיני.
במצב זה היינו מצפים שידידיה של ארה”ב, ובמיוחד אלה שמשטריהם תלויים ביחסים החמים שלהם עם וושינגטון, ייצמדו למדיניותה ויימנעו מלהביך את מנהיגיה. רק כך אפשר להסביר את מאמציו של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, להקפיא את הבנייה בירושלים, ביהודה ובשומרון.
אלא שכאשר מדובר בערבים, המצב שונה למדי: האמיר טורקי אלפיצל, שגריר סעודיה בוושינגטון, מציב אולטימטום לנשיא אובמה להוכחת רצינותו על ידי פתרון הבעיה הפלסטינית בכך שיביא להקמתה של מדינה פלסטינית עד ספטמבר השנה, כלומר ארבעה חודשים מהיום. טורקי אלפיצל מצפה מאובמה לעשות את מה שעשה הנשיא טרומן שהכיר בישראל בשנת 1948, ולהכיר במדינת פלסטין. רק פתרון שתי המדינות ממערב לירדן יהיה מקובל על סעודיה.
המעניין באולטימטום זה הוא התזמון: ספטמבר הוא עיתוי הסמוך לתום תקופת עשרת החודשים של הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, וקיים חשש בעולם הערבי שבהיעדר התקדמות במו”מ, תשוב ישראל לבנות ממערב לירדן, ובכך ייחלשו עוד יותר הסיכויים להקמת מדינה פלסטינית בעתיד הנראה לעין, בעיקר משום שהפלסטינים אינם מוכנים להקים מדינה פלסטינית עם ההתנחלויות בגרונה.
ספטמבר יהיה גם ההזדמנות האחרונה לזכות בהפעלת לחץ אמריקני על ישראל לפני שארה”ב נכנסת לשלב המכריע במערכת הבחירות לקונגרס ולשליש מחברי הסנאט, שבמהלכו ייזהר אובמה מנקיטת צעדים נגד ישראל, כדי לא לאבד את הקול היהודי ואת אותו קול נוצרי-אוונגליסטי התומך בישראל.
אבל החומרה הרבה באולטימטום היא העובדה שהוא מגיע דווקא מסעודיה, מדינה המפיצה בכל רחבי העולם את האיסלאם הווהאבי, הרואה במערב כופר, ובג’יהאד – הדרך היחידה להרחבת השטח שבשליטת האיסלאם. סעודיה השקיעה עשרות מיליארדי דולרים בארה”ב ובארצות אחרות לבניית מסגדים, בתי ספר ובתי מדרש שכולם נועדו לקדם את האיסלאם בפרשנות הקיצונית ביותר שלו. מעשי הטרור שאירעו בארה”ב בשנים האחרונות קשורים גם הם לסעודיה, שכן ארגון אלקאעדה נולד בה, והיא זו שעודדה אותו בגלגוליו הקודמים לפעול נגד בריה”מ באפגניסטן.
חשש מהתקדים התימני
מזה שבע שנים עומדת סעודיה מאחורי העדה הסונית בעיראק, והכספים המגיעים מסעודיה משמשים שמן למדורת ההסתה והטרור המופנה גם נגד חיילי ארה”ב, בעוד שזו ממלאת פיה מים כדי לא להרגיז את הסעודים.
בית המלוכה הסעודי מעוניין בהקמתה של מדינה פלסטינית בשטחי יהודה ושומרון בעיקר כדי לעקר את הרטוריקה האנטי-ישראלית הנשמעת מאיראן, מחיזבאללה ומסוריה, שכן הסדר שלום בין ישראל ובין הפלסטינים ישמוט את הטענה העיקרית של הציר האיראני, שתפקידו הוא להגן על האומה הערבית והאיסלאמית מפני ישראל, ויוציא את העוקץ מן הוויכוחים האינסופיים בין מדינות ערב בסוגייה מי מהן משרתת את האינטרסים של ישראל, מי נאבקת למען הפלסטינים ומי הבוגדת בערבים, בזכויותיהם ובאינטרסים שלהם.
פלסטינים רבים מטילים על סעודיה את האחריות למצבם העגום, שכן למרות היותה המדינה העשירה ביותר בעולם הערבי ולמרות הקשרים ההדוקים שיש לה עם ארה”ב, היא נרתעת מהפעלת לחץ על הבית הלבן בעניין הפלסטיני, ולכן נתפסת כאחראית במידה רבה לכך שחלקם מתגוררים כבר 62 שנים במחנות פליטים עלובים, חלקם מצויים תחת כיבוש ישראלי וחלקם נודדים בעולם כבני בלי בית.
בית המלוכה הסעודי חושש כל העת ממעשי טרור שיפגעו בתשתית הנפט שממנה הוא חי. מדינות המפרץ הסמוכות לסעודיה מלאות באנשי מודיעין ממדינות רבות ובלתי ידידותיות, בעיקר מאיראן אבל גם מחיזבאללה וחמאס (מקרה אלמבחוח הוא דוגמה). בלב המשפחה השלטת בסעודיה מקנן חשש תמידי מביצוע פעולות טרור בשטחה מתוך שכנותיה ממזרח, וזאת לאחר שבני כנופיית אלחות’י בתימן הוכיחו שארגון בעל מוטיבציה, נשק ותקציב יכול להזיק לסעודיה מבלי להינזק באופן קשה.
כך, באמצעות אולטימטום לבית הלבן מנסה סעודיה לנצל את האווירה הפרו-ערבית של מדיניותו כדי לשלם במטבע ישראלי עבור שרידותו ויציבותו של בית המלוכה הסעודי. בראייתו, ויתורים ישראלים מרחיקי לכת בעיקר בירושלים ישחררו אותו מאימתה של איראן, ומצידו – שישראל תלך לעזאזל.
