תוניסיה היעד הבא של “מדינת האיסלאם”

גליון 309, כ”ג בחשוון התשע”ה 17 – 24.10.2014

עוקבה בן נאפע היה אחד המצביאים הבולטים בראשית תקופת האיסלאם, שעמד בראש צבא האיסלאם שכבש את צפון אפריקה בשנות ה-70′ וה-80′ של המאה השביעית. עוקבה היה ידוע בעוז רוחו, כמו גם במיומנותו הגדולה בשימוש בחרב, והיה דוגמה ומופת לחייליו ולפקודיו בעניין עריפת ראשיהם של לוחמי העמים הנכבשים. גבורתו זו זיכתה אותו במקום כבוד ברשימת גיבורי האיסלאם.
   מזה שנתיים פועלת קבוצה של ג’יהאדיסטים באזורי הגבול בין תוניסיה ולוב, ומדי פעם תוקפים כלי רכב המשמשים את כוחות הביטחון התוניסאיים ומפילים מהם חללים רבים. קבוצה זו מכנה את עצמה – כמה מפתיע – “גדוד עוקבה בן נאפע”. מאז שהחל לפעול, ידועה האג’נדה הג’יהאדיסטית של הגדוד,כמו גם יכולתו לגייס לוחמים, להצטייד בכלי נשק מגוונים ולהטיל את חיתתו על אזורים נרחבים. נהוג לשייך את הגדוד לקבוצה ג’יהאדיסטית רחבה ומוכרת, “אלקאעידה של המגרב האיסלאמי” – שלוחת “אלקאעידה” בצפון אפריקה.
   אלא שלאחרונה עלתה שאלת נאמנותו של הגדוד, שכן הגיעו ידיעות שהנהגתו נוטה להישבע אמונים לח’ליף אבו בכר אלבגדאדי מנהיג “מדינת האיסלאם”. שאלה זו חשובה לאור הפילוג – שעדיין קיים – בין “אלקאעידה” ומנהיגה אימן אלזוואהירי מצד אחד, ובין “מדינת האיסלאם” ומנהיגה הח’ליף אבו בכר אלבגדאדי. “מדינת האיסלאם” החלה את דרכה בשנת 2004 כסניף של “אלקאעידה” בעיראק ולאחר מכן חל פילוג. עתה, ובגלל המתקפה המערבית, עולים קולות הקוראים לשני הארגונים הג’יהאדיסטיים הסונים להתאחד כדי לעמוד יחדיו בפני מתקפת הכופרים.
   בהקשר זה חשוב לציין כי אחד הכוחות הנלחמים נגד “מדינת האיסלאם” הוא צבא הפש-מרגה הכורדי. צבא זה נחל בחודשים האחרונים תבוסות במלחמתו נגד “צבא האיסלאם”. אך בימים האחרונים זכו לוחמיו לכמה נצחונות בשטח, בזכות נשק חדש וקטלני – בעיקר טילים נגד טנקים – שהגיעו אליהם מאיראן. עובדה זו מעניינת במיוחד נוכח היותה של איראן מדינה שיעית, והפש-מרגה הוא סוני. אבל בשלב זה שני הצדדים משתפים פעולה נגד מה שהם רואים כסכנה משותפת. ייתכן מאוד שהיה במערב, ואולי גם בוושינגטון, מי ש”עודד” את איראן לספק נשק מתקדם לכורדים, מתוך הבנה שכשיגיע הזמן לדון בתיק הגרעיןהאיראני, ייזכר לטובה הסיוע שלהם למלחמה נגד “מדינת האיסלאם”.
 
זירה נפיצה
שר הפנים של תוניסיה, לוטפי בן ג’דו, גילה כי ארגון “אלקאעידה” העביר לאנשיו בצפון אפריקה הוראה לחסל כל מי שינסה להביא את רעיון “מדינת האיסלאם” לאזור שהיה עד היום “שייך” ללא עוררין ל”אלקאעידה”. גילוי זה מעלה לתודעה את סכסוך הדמים על אדמת סוריה המתנהל בין “מדינת האיסלאם” ובין “ג’בהת אלנוסרה”, שקורבנותיו הם גם האזרחים הפשוטים שכל צד מנסה – באמצעיו האלימים – למשוך לצידו. פחדה של ממשלת תוניסיה, וגם של תומכי הג’יהאד, הוא שמאבק דומה על אדמתם יביא לחיסולים המוניים כפי שמתרחש בסוריה, לא רק באזורי הגבולות של תוניסיה, במזרח עם לוב ובמערב עם אלג’יריה, אלא גם במשכנות העוני בפרברי הערים שאוכלוסייתן דתית למדי.
   השמות הבולטים בין תומכי “אלקאעידה” באזור הם עבד אלמאלכ דורקדאל האלג’יראי, ולוקמאן אבו צח’ר התוניסאי. לשמחתם, ארגון “מדינת האיסלאם” עדיין לא הוכרז רשמית בתוניסיה, אך יש סימנים מעידים על התגברות נוכחותם של אנשים הנוטים לארגון זה. הדבר מופיע באמצעי התקשורת החברתית בצורת דברי שבח והתפארות במעשי “מדינת האיסלאם” בסוריה ובעיראק, והזדהות עימה, עם מטרותיה והאמצעים שהיא מפעילה.
   אבל הסכנה המוחשית יותר נשקפת לתוניסיה ממאות תוניסאים ששבו משדה הג’יהאד בסוריה ובעיראק, אחרי שצברו ניסיון רב בפיצוץ, חבלה, מיקוש ושחיטה, ולאחר שעברו אימונים נוספים במחנות הג’יהאד בלוב. אלה, אם יצטרפו לגדוד “עוקבה בן נאפע”, יהפכו אותו לסניף התוניסאי של “מדינת האיסלאם”. למעשה, ייתכן שזה כבר קרה, שכן יש ידיעה על כך שהגדוד נשבע אמונים לח’ליף אבו בכר אלבגדאדי וקרא לו “להתקדם, לחצות את הגבולות ולרסק את כסאות העריצים הכופרים בכל מקום”.
   המדינה התוניסאית רודפת את הגדוד מאז שהחל לפעול באזורי ההרים שבגבול תוניסיה-אלג’יריה, במיוחד בהר אלשעאנבי, ולאחר שהצליח להרוג עשרות חיילים ושוטרים. רדיפת הארגון חשובה במיוחד לאור תוכניתה של הממשלה לקיים בחירות לפרלמנט ולנשיאות במהלך אוקטובר ונובמבר השנה.
   תוניסיה רואה במלחמתה נגד הג’יהאדיסטים מאבק של חיים ומוות, בעיקר נוכח האירועים בסוריה ובעיראק. בשנה האחרונה נעצרו – על פי טענת שר הפנים של תוניסיה – יותר מאלפיים טרוריסטים, כרבע מהם אנשים ששבו מהג’יהאד בסוריה ובעיראק. לטענתו, למנגנוני הביטחון התוניסאים יש נוכחות צפופה בקרב האוכלוסיה, ואנשיו איתרו נסיונות לבצע פעולות טרור במדינה במהלך חג הקורבן שנחוג בימים אלה. כוחות הביטחון ערכו מעצרים המוניים בשכונות העוני של הערים בקרב חשודים המהווים תאי טרור רדומים.
   אלא שהבעייה העיקרית של תוניסיה היא שגבולותיה עם לוב ואלג’יריה הם על המפה בלבד, ובשטח מדובר באזורים הרריים שלכלי הרכב של הצבא אין בהם יתרון על חמורים, פרדות או אנשים עמוסי נשק ותחמושת, הצועדים בביטחה בשבילים צרים, תלולים ומפותלים, בדומה לג’יהאדיסטים בסיני שהצבא המצרי אינו מצליח להשתלט עליהם.
   הממשל בתוניסיה אינו דיקטטורה אלא במידה רבה דמוקרטיה שבה משתתפות מפלגות, חלקן בעלות אופי חילוני ליברלי, וחלקן דתי איסלאמי, ורבים מהפוליטיקאים מושחתים. לכן המערכת שבירה ופריכה, ומשברים פוליטיים מלווים את המדינה מאז שסולק נשיאה זין אלעאבדין בן עלי בינואר 2011.
   כלכלתה של תוניסיה מקרטעת, ומגזרים רבים חשים שהדמוקרטיה לא שיפרה את מצבם האישי והכלכלי. הציבור החילוני עדיין מזדהה עם המדינה במידה רבה, אך המגזרים הנוטים לאיסלאם קרובים יותר לקבל את הפתרון האיסלאמי לתחלואי החברה והמדינה. המרחק בין הפתרון האיסלאמי ובין האג’נדה של “אלקאעידה” ו”מדינת האיסלאם” הולך ומצטמצם ככל שהמשברים הפוליטיים שתוניסיה סובלת מהם מתארכים.
   לא ברור אם המערב יכול לסייע בשלב זה לממשל בתוניסיה, מעבר לסיוע מודיעיני חשאי על התארגנויות וקבוצות ג’יהאדיסטיות, שכן כל סיוע מערבי גלוי מערער את הלגיטימיות המוגבלת של הממשל בעיני הנאמנים לאיסלאם. אלא שברור שאם הממשל התוניסאי ייכשל במאבק נגד הג’יהאדיסטים – “אלקאעידה” או “מדינת האיסלאם” –יישאב המערב למהומה שתיווצר בדיוק כפי שנשאב לתוך הביצה הטובענית בעיראק ובסוריה.
   הסכנה הנשקפת מתוניסיה לאירופה רבה בשל הקרבה הגיאוגרפית ביניהן. סירת מחבלים חמושים יכולה לעבור את המרחק מתוניסיה לאיטליה במשט מהיר של לילה אחד. לכן, קרוב לוודאי שהתערבות אירופית בתוניסיה תתרחש בשלב מוקדם בהרבה מזו שבסוריה ובעיראק.
   ללא ספק, הגיע הזמן לנסח מחדש את דיני המלחמה ואת האמנות הבינלאומיות העומדות בבסיסם הנוגעים לניהול קונפליקטים, כשאלה התנהלו בין צבאות ומדינות. דינים אלה אינם רלוונטיים למלחמה העכשווית, שבה מדינה מודרנית מוצאת את עצמה נלחמת נגד מיליציות הפועלות בשיטות ונורמות הלקוחות מהמאה השביעית.
   מושגים כמו “הרחקת הלחימה מאזרחים”, “זכויות אדם של לוחמים” ו”יחס לשבויים” שנקבעו באירופה אחרי מלחמות העולם, איבדו את הרלוונטיות בשנים האחרונות. במרבית המלחמות בעשרים השנה האחרונות מעורבים ארגונים שהדין הבינלאומי והאמנות הבינלאומיות חסרי כל משמעות בעיניהם. תפקידן של מיליציות אלה הוא לשתק את הצבאות הסדירים הנאלצים להילחם נגד לוחמים לבושי בגדים אזרחיים המתחבאים באזורים מאוכלסים כדי להימנע מפגיעה, תוך ניצול הרגישות הרבה של מדינות מודרניות לפגיעה באזרחים שלווים.
   תוניסיה עלולה להיות שדה הקרב הבא שבו שוב יפלו חלל המושגים המערביים על ניהול מלחמה.
 
* המאמר התפרסם באתר “מידה”.
 
http://mordechaikedar.com

Print Friendly, PDF & Email