גליון 66, כ”א בתשרי, התש”ע 9 – 16.10.2009
בארה”ב מתחולל בימים אלו מאבק, שיש המכנים אותו “קרב ווטרלו” של ממשל אובמה, על שם הקרב ששם קץ למסע כיבושיו של נפולאון ביוני 1815. ייתכן כי יהיה זה המאבק הפוליטי בו תיבלם תנופת ה”שינוי”, שאותה הוביל אובמה במאמץ להפוך את ארה”ב למדינה סוציאליסטית יותר.
ה”שינוי” באופייה של ארה”ב הוביל ל 3 a1dff”>גירעון התקציבי החזוי הגבוה ביותר בתולדותיה, כ-9 טריליון דולר, קרי 5.2 אחוזים מהתל”ג, הרבה מעבר למה שנחשב קביל, זהיר או בר-קיימא – שיעור המוביל להרס מעמדה הכלכלי והבינלאומי של ארה”ב.
המהלך המרכזי הבא של אובמה, לאחר הלאמת ענקי הרכב וההתערבות המסיבית בשוק הבנקאות, עומד להיות הלאמה של תחום הביטוחים והשירותים של מערכת הבריאות. על פי הערכות הממשל, מדובר במענה לכ-45 מיליון איש חסרי ביטוח רפואי, ש-15 מיליון מתוכם הם מהגרים בלתי חוקיים, 15 מיליון שאינם מבוטחים מתוך בחירה וכ-15 מיליון שגם אם יעבדו ספק אם יוכלו לשלם עבור ביטוח כזה. וכך נראה, שבשל בעייתם של כ-15 מיליון אמריקנים, שאינם מסוגלים לממן לעצמם ביטוח רפואי, עומד הממשל לפגוע בתוכניות ביטוח ובחסכונות בריאות של כ-250 מיליון אמריקנים הנהנים משירותי הבריאות וברופאים המקיימים מערכת בריאות מן המתקדמות והיעילות בעולם, ולהפוך מערכת זו לשירות ממשלתי ריכוזי, עמוס פקידים ורגולציות, שידרדרו מאוד את רמת שירותי הרפואה.
סקר בקרב רופאים שנערך על ידי ה”אינווסטר ביזנס דיילי” מגלה, כי אחד מכל שני רופאים שוקל לעזוב את מקצועו, אם ייכָּפה החוק המוצע. חוק הבריאות במתכונתו המוצעת יכפה על כל אמריקני תשלום של מס ביטוח בריאות ויחייב את חברות הביטוח לקבל כל מועמד, גם אם הוא חולה שידוע מראש כי לא יכסה את הוצאות טיפוליו – מהלך שיהפוך את תעשיית הביטוח לחדלת פירעון, שהרי כל עקרון הביטוח מבוסס על כיסוי סיכונים בלתי ידועים – ולא על העברת החשבון עבור נזק שכבר נגרם, למישהו אחר. הדבר דומה למי שמבטח את מכוניתו לאחר תאונה כדי להינצל מתשלום החשבון בגינה. את החשבון המיועד של תוכנית הבריאות ישלמו כלל המבוטחים באמצעות דמי ביטוח אוניברסלי שיגדלו. עונש מיוחד מזמן החוק לאמריקנים האחראיים שביטחו עצמם מראש – מס בשיעור 40 אחוז על דמי הביטוח של רבים מבני המעמד הבינוני. המהלך המוצע צפוי לפגוע אנושות בחברות הביטוח הפרטיות וליצור חברת סעד ענקית בחסות הממשל.
למרות זאת, החוק שישפיע על שישית מן הכלכלה האמריקנית מתוכנן לעבור בבתי המחוקקים, מבלי שמישהו יקרא אותו בעיון (אם בכלל). סנאטור תומאס קרפר, חבר ועדת הכספים של הסנאט האמריקני, העומדת להצביע על הצעת החוק, אף הצהיר: “איני מתכוון לקרוא את הנוסח הסופי של החוק. הוא מסובך מדי ומבלבל. כל מי שטוען שהוא קרא את החוק והבין אותו – משטה באנשים ומשקר.”
להוסיף עוון על פשע, שללו מנהיגי הרוב הדמוקרטי את הדרישה להביא את הצעת החוק, המשתרעת על פני למעלה מ-1,000 עמודים, לעיון הציבור באמצעות רשת האינטרנט לפחות 72 שעות לפני ההצבעה. הערכות ראשונות של עלות החוק מדברות על למעלה מ-800 מיליארד דולר על פני 10 שנים, שהם כ-100 מיליארד דולר יותר מהיקף שוק המשכנתאות וההלוואות של פאני מיי ופרדי מק, החברות אשר קריסתן הובילה למשבר הכלכלי האחרון.
פליט של הסוציאליזם נואם בוושינגטון
אם תינצל ארה”ב מן השקיעה ההיסטורית הצפויה לה, יהיה זה בזכות התעוררותם של הכוחות היצרניים הנטועים בתרבות האמריקנית. ואכן, בתגובה לבזבזנות חסרת האחריות, צומחת ומתגברת תנועת התעוררות הנושאת את השם “תנועת מסיבות התה” – תזכורת למרד האמריקני הראשון למען עצמאות מעול הקולוניאליזם הבריטי ומעול מיסיו. תנועה זו, שבה חברים מיליוני אנשים פרטיים התומכים בארה”ב הישנה והטובה, אשר דוגלת בעבודה קשה ובצמיחה אחראית, ערכה ב-12 בספטמבר הפגנת ענק אל מול מרכז הממשל האמריקני בוושינגטון. על פי הדיילי מייל הבריטי היו שם יותר ממיליון איש, שהפגינו נגד בזבוזי הממשל האמריקני ונגד הגברת המעורבות הממשלתית בכלכלה. (הניו יורק טיימס, התומך באופן נלהב בממשל אובמה, מגדיר זאת כ”הרבה עשרות אלפים”).
בישראל, שאזרחיה כבר סובלים ממערכת בריאות ממלכתית, העולה ביוקר רב למשלמי המיסים ואינה מסוגלת לספק את רמת השירות הנהוגה ברפואה הפרטית, עובר הוויכוח העקרוני מעל לראשה של התקשורת, שאף אינה טורחת לסקר את האירועים ולעמוד על משמעותם.
אך הניסיון הישראלי בהחלט נלקח בחשבון גם בארה”ב; אחד מדובריה של תנועת “מסיבות התה” הוא הישראלי ד”ר ירון ברוק, נשיא מכון איין ראנד, שבנאומו באירוע הגדיר עצמו כ”פליט של הסוציאליזם, מהגר בארץ הזאת”, שלא האמין כי הסוציאליזם יילך בעקבותיו לשם. בפתח דבריו אמר ברוק כי אינו יודע “ממתי הפכה מדינה זו להיות מדינה בה מתגמלים חוסר אחריות, שבה כישלון זוכה לסיוע ממשלתי, וה’צורך’ הופך להיות ‘תביעה’ לעבודתך הקשה, יצרנותך וחסכונותיך… הגיע הזמן שניקח חזרה את הארץ הזאת. הגיע הזמן לבטא מחדש את הרוח של האבות המייסדים, הגיע הזמן להביע את הרעיון שעליו נוסדה אמריקה – הוא העיקרון המוסרי של זכויות הפרט. זכותכם לחיים היא שלכם ולא של שכנכם, שלכם ולא של האיש שלא שילם עבור ביטוח הבריאות, היא שלכם ולא של האיש שלא חסך למען הביטוח הסוציאלי שלו, היא החיים שלכם והחירות שלכם. ולכם הזכות, שאינה ניתנת להעברה, לבקש את אושרכם… אם אתם מעונינים בשירותי בריאות איכותיים יותר – עבדו קשה, השיגו משרה, קנו ביטוח בריאות – ותנו לנו להיות חופשיים!”
על בסיס ההכרה בזכותם של בני האדם לחייהם ולרכושם, תובעים בתנועת “מסיבת התה” הקטנה של המעורבות הממשלתית בכלכלה והתייחסות אל שירותי הבריאות כאל כל מוצר אחר בשוק החופשי – לא כ”זכות” שאותה נדרשת הממשלה לספק, על חשבון פגיעה ברכושם של בני אדם.
ההכרה, כי ארה”ב נוסדה והפכה למעצמה על בסיס הכרה בזכויות חוקתיות לחיים ולרכוש, היא המניעה את מחנה המתנגדים לאובמה. נטישת ערכים אלו מובילה את ארה”ב למדרון כלכלי שאין ממנו חזרה ומאיימת למוטט את הביטחון ואת הסדר העולמיים. כשמאחוריהם שובל של כישלונות פוליטיים וכלכליים, מגיעים בימים אלו ממשל אובמה והסוציאליזם האמריקני לווטרלו שלהם. מולם נערכים הכוחות המבקשים להשיב את ארה”ב למקורותיה החוקתיים ולגדולתה. הקרב עדיין בעיצומו.
המאמר מבוסס על הטור “על הכוונת” המתפרסם ב”מקור ראשון”
