גליון 301, י”ב באב התשע”ד 8 – 15.8.2014
חמאס – תנועת התנגדות איסלאמית ולא פלסטינית ברצועת עזה – חרת על דגלו מלחמת חורמה על היהודים ועל ישראל. סיסמתו היא “האיסלאם הוא הפתרון” – לכל בעיותיה ותחלואיה של כל חברה. חמאס רואה באיסלאם המונותאיסטי דרך להתנהלות פוליטית, כלכלית, חברתית ומשפטית. מבחינתו, פלסטין ההיסטורית כוללת את ישראל, יהודה ושומרון ורצועת עזה, מהווה חלק מהאדמה הערבית והאיסלאמית והיא זכות השייכת לעם הפלסטיני לעולמי עד.
חמאס (שפירושו התלהבות ורוח לחימה) רואה בג’יהאד –מלחמת קודש, ובשהאדה –הקרבה אישית, דרך למימוש העקרונות הלאומיים הפלסטיניים, שהם סיום הכיבוש, הקמת מדינה בריבונות מלאה שבירתה ירושלים וכמובן מימוש זכות השיבה לפליטים. אך לפני הכל – שחרור האסירים.
חמאס פעל במבצע “צוק איתן” כפי שנהג הנביא מוחמד במלחמתו עם בני מכה, שחתם איתם על הפסקת אש, “חודייביה”, למשך עשר שנים, אך הפר אותה כעבור שנתיים, לאחר שצבר עוצמה צבאית. חמאס ניסה לגרור את צה”ל למלחמה בעזה ולגרום לו נפגעים רבים, כפי שגררו המוסלמים במאה ה-7 את הכופרים למלחמה על העיר מדינה ב”קרב החנדק”, כשלפני כן חפרו המוסלמים בחשאי תעלה שלתוכה נפלו הכופרים, וכך הושג הניצחון.
בדבריו המוקלטים (ששודרו ב-29.7.2014, ביום ה -22 למבצע “צוק איתן”), הכריז מוחמד דף, המפקד הצבאי של חמאס בעזה, כי אנשיו מקדשים את המוות, לעומת הישראלים המקדשים את החיים. זוהי, אם כן, השהאדה – ההקרבה האישית שבאמצעותה מקדם את מלחמתו הפסיכולוגית בישראל המיועדת לזרוע פחד בלב הישראלים – חיילים כאזרחים.
שהאדה של אחרים
השאיפה למוות כמובן אינה אמיתית, שכן ראשי חמאס אינם מתייצבים בראש לוחמיהם, אלא במעמקי המקלטים המאובזרים שהכינו לעצמם, כשעליהם מסוככת שכבת מגן אנושית.
במהלך “עופרת יצוקה”, ביקר המשורר העזתי עבד אלפתאח שחאדה (במאמר שפורסם ב-8.1.2009 ב”אילאף” היוצא לאור בלונדון), את הנהגת חמאס שישבה ב”מנהרות מצוידות”, בהותירה את בני העם לקבל את “זעמה” של ישראל, ללא מקלוט והגנה. קולו של שחאדה גרם אז נזק למנהיגי חמאס, ולכן הפעם דאגו שקולו וקולם של רבים אחרים המתלוננים על המציאות שנקלעו אליה, לא יישמע.
מנהיגי חמאס הופתעו מהצלחתה של “כיפת ברזל” לגונן על חיי אזרחי המדינה. הפתעה זו ודאי שיבשה את תוכניותיהם האסטרטגיות וחשפה את חוסר התוחלת בהשקעה האדירה לבניית מערך הטילים והקסאמים. הם קיוו שעימות פיזי עם חיילי צה”ל יגרום להקזת דם רב של חיילינו, וכך יירתע צה”ל מלחשוף את כל מנהרות התופת. הם טעו בהערכתם את כוח העמידה של החיילים והאזרחים. ישראל התלכדה למטרה אחת: להחזיר את חיי השקט והשלווה לאזרחי ישראל.
נטייתנו הטבעית שוחרת החיים והשלום מתנגשת עם תיאולוגיית הלחימה של חמאס, שהיא משותפת לג’יהאד האיסלאמי, לחיזבאללה, לאלקאעידה, לג’בהת אל נוסרה, לדאע”ש ולבוקו חראם. לנוכח חולשתם הצבאית של ארגונים אלה, הטקטיקה שהם נוקטים היא הצקה מתמדת ליריב ומניעת חיי-שלווה ממנו. מבחינתם, אין מדובר בהכרעה צבאית. מטרתם היא הקזת דם, ובמקרה הנוכחי – דמם של היהודים. ראיית המוות היא פסגת חייו של איש חמאס, ומנהיגיו מדרבנים אותו להילחם עד מוות, למען האיסלאם ולמען הקמתה של הח’ליפות האיסלאמית, שניצניה נראים בצפון עיראק. לח’ליפות זו, מעצם הגדרתה, אין גבולות.
התנאים שהציב ח’אלד משעל, יו”ר הלשכה המדינית של חמאס, להפסקת אש: סיום הכיבוש ופירוז ישראל מנשקה, הם בלתי קבילים בעליל. כך הוא גרם להמשך התקפותיה של ישראל בעזה, שהגדילו את מספר נפגעינו ואת קורבנות האזרחים בעזה. כך הוא קיווה לעורר את דעת הקהל העולמית וגם הישראלית נגד ממשלת ישראל, דבר שהיה מביא לו לפחות ניצחון תודעתי. נסיונותיו של חמאס להשיג את תמיכתה של התקשורת הבינלאומית לא צלח הפעם כפעמים הקודמות, משום שהעולם נכח בהתאפקותה של ממשלת ישראל שנמנעה במשך זמן רב מלהגיב בירי על התקפותיה של חמאס. בנוסף, הפעם חשפה כתבת הטלוויזיה הפינית את ירי הטילים של חמאס מבית החולים “שיפא ” בעזה על ישראל.
חמאס ניצל אזרחים, ובעיקר ילדים, כמגן אנושי כדי להגדיל את מספר ההרוגים בקרב הפלסטינים, במטרה לדרדר את דימויה של ישראל בעולם. בעבר פעל תכסיס אכזרי זה, ותמונות הזוועה הביאו להפגנות קשות בעיקר באירופה ובעולם הערבי, שהביאו להגברת הלחץ על ישראל להפסיק את הלחימה בתנאים הנוחים לחמאס. אולם נראה כי מנהיגי חמאס לא לקחו בחשבון כי בעקבות “האביב הערבי”, מדינות ערב כגון סוריה, עיראק, ירדן ומצרים שמאסה בחמאס והכריזה עליו כעל תנועה בלתי חוקית במצרים, נמצאות בעצמן במאבק הישרדות מול האיסלאם הפונדמנטליסטי.
לפיכך, חשוב לא ליצור תרחיש שבו חמאס יצא מן המערכה הנוכחית עם “תמונת ניצחון”, אחרת נהייה צפויים בעתיד למערכה קשה פי-כמה. יש לשאוף לפגיעה בראשי ארגוני-הטרור. לאורך ההיסטוריה, ארגוני טרור הפסיקו להתקיים ולהפיץ את אמנותם הרצחנית רק כשחוסלו מנהיגיהם. כך יש לנהוג במנהיגי חמאס הפוגעים בישראל ומביאים אסונות על האוכלוסייה הפלסטינית האזרחית.
בו-בזמן, על ישראל להבהיר לממשלות, לאמצעי התקשורת ולציבורים רחבים בעולם את מטרותיו של חמאס, ואת הסיבות למלחמתנו בו – מלחמתו של העולם הדמוקרטי בטרור הפונדמנטליסטי, שבה ישראל היא חוד החנית.
