גליון 67, כ”ח בתשרי, התש”ע 16-23.10.2009
בעוד שממשל אובמה דן בשאלה, האם להסלים את המלחמה באפגניסטן, ייתכן שיש פתרון טוב יותר לייצוב מדינה זו. איש אינו מצפה, שאפגניסטן תהפוך בן-לילה לדמוקרטיה רודפת שלום ובת-קיימא. אלא שללא אסטרטגיה אפקטיבית, שמיועדת לשנות את המצב מיסודו, הגדלה בלבד של מצבת הכוחות האמריקניים באפגניסטן רק עשויה להביא לאובדן מיותר של חיי אדם ולבזבוז של מיליארדי דולרים – וכל זאת בלי להסיר את הגורם המהווה את המכשול העיקרי ליציבות באזור, והוא הסחר בהירואין.
מאז שהשתחררה ב-2001 משלטון הטליבן, עלה ייצור ההירואין באפגניסטן מ-640 ל-8,200 טונות ב-2007, וירד, לפי הדיווחים, ל-7,700 טונות ב-2008. אלא שהדו”ח האחרון של ועדת האו”ם לבקרת סמים נרקוטיים – ה-INCB International Narcotics Control Board – המביא נתונים אלה, מתבסס על הייצור רק בשבעה מחוזות באפגניסטן, שבהם כוחות נאט”ו וארה”ב נלחמים בטליבן. למעשה, אפגניסטן ממשיכה לספק מעל 90 אחוזים של שוק האופיאטים העולמי.
“ביטחון, וייצור וסחר של סמים…קשורים ביניהם קשר הדוק”, אמר במסיבת עיתונאים בלונדון נשיא הוועדה, חמיד גהודס. לדבריו, “קשה מאוד לקבוע מהו הגורם ומהי התוצאה”.
אלא שדבריו של שר הפנים האפגני, עלי אחמד ג’לילי, בעניין ברורים: “הסמים מהווים מקור הכנסה לברוני המלחמה, וכן לפלגים האיזוריים, לצורך תשלום משכורות לחייליהם. הטרוריסטים מממנים את פעולותיהם באמצעות סחר בלתי חוקי בסמים, באופן שכולם קשורים זה בזה”, אמר ב-2005. מאז – המצב החמיר בהרבה.
רק עוד ניסוי אחד
מפקד כוחות ארה”ב וכוחות הסיוע הבינלאומיים באפגניסטן, הגנרל סטנלי מק’ריסטל, רואה בצדק בסחר בסמים סכנה מיוחדת, בשל ההשפעה המשחיתה שיש לו על ממשלת אפגניסטן.
פתרון יעיל להסלמה באלימות, לשחיתות ההרסנית, לפשע ולרדיקליזם הגואה באפגניסטן קיים זה זמן מה, אלא שממשלים אמריקנים קודמים לא יישמו אותו. על ממשלו של אובמה ליזום מדיניות חדשה, שתכלול השמדת הסמים, תוך כדי מתן סובסידיות והכשרה לחקלאים, וזאת על מנת ליצור אלטרנטיבות כלכליות בנות קיימא.
על ממשל אובמה לממן את שלבי המחקר הסופיים הנחוצים ליישומה של שיטה חדשנית ובטוחה להשמדת צמח הפרג, שבפיתוחן השקיעו ממשלות קודמות של ארה”ב משאבים ניכרים. שיטה זו כרוכה בשימוש במיקוהרביצידים, המצויים באופן טבעי בפטריות התוקפות עשבים מזיקים. שלא כמו הדברה כימית, שבה משתמשים כיום להשמדת צמחים בלתי חוקיים, כמו צמח הקוקה בקולומביה, מיקוהרביצידים תוקפים רק את צמחים ספציפיים, והופכים את גידולם לבלתי כלכלי. פטריות אלה ממשיכות לחיות בקרקע, ובכך מונעות צמיחה מחדש של פרג, בעוד שאינן מזיקות לגידולים אחרים, לבני אדם ולסביבה.
ב-29 בדצמבר, 2006, נשיא ארה”ב דאז, ג’ורג’ בוש, חתם על חוק, שאחד הסעיפים שבו חייב את המשרד האמריקני למדיניות מניעת סמים לבצע בדיקה של יעילות מיקוהרביצידים בשדות האופיום והקוקאין. למרות זה, הניסוי, שהיה אמור להימשך שנה, מעולם לא בוצע. על הנשיא אובמה לדרוש באופן מיידי את ביצועו.
שימוש במיקוהרביצידים באפגניסטן, יחד עם פעילות שיטור יעילה של הצבא, יקטינו את ייצור ההרואין. בד בבד, הם יגדעו את הזרמה האדירה של כסף, שממנו נהנים הטליבאן וברוני המלחמה השונים. כסף זה, יחד עם כספים מסעודיה וממדינות המפרץ הפרסי, משמשים כדלק להמשך המלחמה והשחיתות הפוליטית. אסטרטגיה כזו גם תשחרר כספים (בין 150 ל-200 מיליארד דולר), שכיום מנוצלים בארה”ב למלחמה בסחר הסמים ובתוצרי הלוואי שלו – פשיעה, התמכרות, מחלות, תאונות, וכולי – ויאפשר את השימוש בהם לצורך מלחמה ישירה בטרור.
לרוע המזל, בו בזמן שממשל אובמה בוחן אפשרות של מדיניות חדשה לייצוב אפגניסטן, שינה הממשל כיוון מהתמקדות במלחמה בסמים עצמם למלחמה במפיציהם. במקום לחסל את גידולי האופיום באפגניסטן, מתמקד הממשל האמריקני בסוחרים הקשורים לטליבאן ובמעבדות הסמים. אבל התמקדות כזו בגורמים הפליליים בלבד תועיל אך במעט להפסקת גידול האופיום או לכלכלה, ולו רק מכיוון שלרוב החקלאים האפגניים יש מעט מאד תחליפים לגידול אופיום. כיום, ייצור האופיום באפגניסטן אחראי ל-97% מהתל”ג לנפש בארץ זו, כלומר ל-303$ מתוך 310$.
נדמה, שביצועה של אסטרטגיה חדשה זו, בד בבד עם סבסוד הכלכלה האפגנית עד לנקודת זמן, שבה גידולים אחרים ותעשיות יחליפו את סחר האופיום הבלתי חוקי, מהווה דרך טובה יותר במלחמתה של ארה”ב נגד הטליבאן ונגד השחיתות המובנית של אפגניסטן. בנוסף, היא תשחרר משאבים עבור קשת רחבה של רפורמות ממשלתיות וסוציאליות, שעליהן להיות מוגדרות היטב ומפוקחות בקפידה. ללא הרואין למימון הטרור ולערעור המערכות הפוליטיות והכלכלה של אפגניסטן ופקיסטן, אמריקה תוכל לקדם מאוד את האג’נדה שלה באיזור זה. המאמר “Winning the War in Afghanistan” פורסם ב-30.09.09 ב-Frontpagemagazine
