גליון 309, כ”ג בחשוון התשע”ה 17 – 24.10.2014
טרוריסטים פלסטיניים הוכיחו, שוב, כי משתלם להרוג יהודים.
כל פעם שמסוכלים נסיונותיהם לחסל את המדינה היהודית, הם מקבלים יותר ויותר מיליארדי דולר כדי לבנות ולהתחמש מחדש.
כל פעם שהם משתמשים בנשים וטף כבמגן אנושי, העיתונות הבינלאומית ופוליטיקאים ברחבי העולם מצדדים בהם ומגנים את ישראל.
כל פעם שהתקשורת מגנה את ישראל על זוועות שביצעו הפלסטינים, “תורמי הקהילה הבינלאומית”, בתגובה נגד “הזוועות” שביצעו הישראלים, מגדילים את תרומותיהם. לאחרונה נציגים מ-50 מדינות ו-20 ארגונים הבטיחו לתת 1.4 מיליארד דולר יותר ממה שביקשו הפלסטינים עצמם. כל זה אינו ניתן להגדרה אחרת מלבד עידוד להשגת מטרת הפלסטינים “למחוק את ישראל מהמפה”
במשך 20 שנה, בעקביות, עושה הרשות הפלסטינית (אש”ף לשעבר) שימוש פסול בעשרות מיליארדי דולר של כספי תרומות המגיעות אליה מכל קצווי תבל. במקום לפתח את הכלכלה, מנצלים מנהיגי הרשות את הכספים להגדיל את חשבונות הבנקים שלהם ולהעשיר את קרוביהם ואת חבריהם, וגם להגדיל את בסיס הטרור באמצעות רכישת נשק, מימון התקפות נגד ישראל, מימון מחבלים ומשפחותיהם, ועריכת מסעי תעמולה ארסיים נגד ישראל.
סלאם פייאד, לשעבר ראש ממשלת הרש”פ, הודה ב-2008, ולא לראשונה, כי שליטה על כספי האוצר הפלסטיני היא “משימה בלתי אפשרית”. ואומנם, למרות הבטחותיהם של מנהיגי פת”ח, הם אף פעם לא עצרו מעבר כספים לחמאס, בטענה שהכסף נשלח לנאמני הרשות בעזה. למרות המחלוקות בין פת”ח לחמאס, הרשות הפלסטינית הודתה בפומבי כי 40 אחוז מן התרומות המגיעות אליה מגורמי חוץ מועברים לעזה.
כל זה אינו מפריע לתורמים מן המערב. אפילו שידורי טלוויזיה חיים של רשתות פרו-פלסטיניות המתעדים איך אנשי חמאס משתמשים בילדים בעזה כמגן אנושי, יורים אלפי טילים לעבר ישראל, מוציאים להורג בני אדם בכיכרות העיר באופן דומה למה שעושה “מדינת האיסלאם” – אין בכוחם לבלום את זרם התרומות. להפך. נראה כי ככל שגוברת אלימות מתקפותיהם של הפלסטינים על ישראל, כך גוברת האהדה וגדלים סכומי הכסף המוזרמים להם. למה?
יתר על כן, נשמעות דרישות כי ישראל, קורבן האלימות של חמאס, תיטול חלק בסיוע לאויביה המושבעים. פרדוקס זה לא מנע ממזכ”ל האו”ם באן קימון, מקתרין אשטון מהאיחוד האירופי ומשר החוץ האמריקני ג’ון קרי לדרוש מישראל להשתתף במאמץ השיקום של עזה.
נשיא ארצות-הברית ברק אובמה, שסיסמתו “כן,אנו יכולים” הביאה אותו לבית הלבן, מוכיח שוב ושוב כי אינו יכול ואינו מעוניין להגיב כראוי לשום משבר בינלאומי. במקום להנהיג את המערב במלחמה נגד “צבא האיסלאם” ונגד מממניו של הג’יהאד האיסלאמי ותומכיו כמו קטר ואיראן, הוא נחוש לאלץ את ישראל להיכנע לחמאס ולפלסטינים.
כשרק שנתיים נותרו לאובמה בתפקידו וזמנו אוזל, נראה שהוא להוט להצדיק בעיני הנורווגים שפרס הנובל לשלום שהם העניקו לו לא היה לשווא. אך העולם ישפוט אותו בסופו של דבר על פי האלימות שהוא סייע ליצירתה ולליבויה, וכנשיא שצעדיו השגויים סייעו לארגוני טרור ומדינות טרור לשגשג.
* ד”ר רחל ארנפלד היא מנהלת המרכז האמריקני לדמוקרטיה והמכון ללוחמה כלכלית שבסיסם בניו-יורק.
