גליון 124, י”ב בכסלו התשע”א 19-26.11.2010
בעקבות קודמיו, מוכר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו את זכות האבות של היהודים על ארץ ישראל בעד פחות מנזיד עדשים. נכונותו לבגוד במנדט שניתן לממשלתו לשמש האפוטרופוס של המדינה היהודית – היא טרגית. יתר על כן, הטריטוריה שעליה הוא נושא ונותן אינה שלו והוא אינו מוסמך לתת אותה.
בנובמבר 2009, כשנכנע נתניהו לדרישותיו של ממשל אובמה להקפיא את הבנייה הישראלית כתנאי מוקדם לכניסה למו”מ עם הרשות הפלסטינית, התריעו מתנגדי צעד זה כי ההקפאה מהווה תקדים מסוכן. הם טענו כי יש בה משום קביעת רף חדש לוויתורים ישראליים בכל התנהלות עתידית עם הרשות הפלסטינית. ההקפאה גם מחלישה את ריבונותה של ישראל על הארץ ומחזקת את טענות הפלסטינים בדבר הבעלות על השטח שבמחלוקת.
נתניהו הבטיח כי ההקפאה היא צעד חד-פעמי וזמני, וזו הסתיימה בספטמבר האחרון. והנה, רק חודשיים אחר כך חותר נתניהו לחידושה של הקפאת הבנייה הישראלית ביו”ש, כשהוא מתרץ את החלטתו בהבטחות אמריקניות למתן תמריצים כמו מתן תמיכה פוליטית של ממשל אובמה לישראל באו”ם ועסקת נשק ב-3 מיליארד דולר. נתניהו משתדל להסתיר את העובדה, כי הממשל האמריקני הנוכחי שינה במפגיע את המדיניות הפרו-ישראלית של קודמיו, ונוקט כלפיה מדיניות של סחיטה ואיומים כי לא יתמוך בה בזירה של האו”ם הפרו-ערבי והפרו-איסלאמי . ישראל, במקום לגייס את תומכיה בקונגרס ובתקשורת האמריקניים, לסכל את מדיניותו העויינת של הנשיא שמעמדו בציבוריות האמריקנית הולך ונחלש, נכנעת למעשה ללחציו של הבית הלבן, בנסותה “לקנות” את הבטחותיו לתמיכה בה תמורת מטבע קשה של ויתור מראש על חבלי ארץ לפלסטינים, בעוד הם כרגיל אינם נדרשים להתחייב לדבר.
האפוטרופוס של העם היהודי
אלא שנראה כי נתניהו מתעלם מכמה עובדות היסטוריות.
ממשלת ישראל היא האפוטרופוס המופקד על ארץ ישראל, שעליה יש ליהודים זכות היסטורית וטבעית הקודמת ללידתם של מדינת ישראל, של האומות המודרניות ושל הגופים הבינלאומיים. זכות זו, שנוצרה והוכרה מסוף המאה ה-13 לפני הספירה, קיבלה ביטוי בהצהרת בלפור ב-1917 ובמנדט של חבר הלאומים ב-1920.
לפיכך, לנתניהו אין הרשאה למסור את הארץ. גם ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בשנת 2002 בקמפ דייוויד לא היה מורשה להציע לערפאת 92 אחוזים מיהודה ושומרון, את כל עזה וכן את הריבונות על מזרח ירושלים ועל מחצית העיר העתיקה. אז הגיבה הרשות הפלסטינית באינתיפאדה השנייה, שבמהלכה נרצחו למעלה מ-1100 ישראלים ונפצעו יותר מ-6000. כך גם לא הייתה לאריאל שרון הרשאה לעקור מבתיהם למעלה מ-9000 מאזרחיו בהתנתקות, שהובילה לירי בלתי פוסק של טילי קסאם מעזה לעבר ישראל, שהרג, פצע והטיל מומים באלפי אזרחים ישראלים, שיבש עד לבלי הכר את חייהם, וערער את תחושת הביטחון של למעלה מ-200 אלף תושבים של מערב הנגב. גם אהוד אולמרט ב-2008 לא היה מוסמך להציע למחמוד עבאס להפוך את ירושלים לעיר בינלאומית ולמסור לו שטח השווה בגודלו לכל יו”ש, כשהוא כולל את התנאי הנאיבי כי הצעתו זו “לא תשמש עמדת פתיחה בכל מו”מ עתידי”. אך יהיו התנאים שהוצמדו לוויתורים הישראליים אשר יהיו, הפלסטינים ובעלי בריתם התייחסו אליהם כאל ויתורים ישראליים נוספים.
בנוסף, כל ויתור ישראלי מוצע גורר דרישות פלסטיניות נוספות ומקשיח את עמדת הרשות הפלסטינית במו”מ. ישראל נושאת ונותנת עם הרשות הפלסטינית למרות העובדה שהפלסטינים ותומכיהם בעולם הערבי ממשיכים להצהיר כי הצעד הראשון “לסיומן של כל צורות העויינות ולתחילת כינונם של יחסי שלום נורמליים עם ישראל” יינקט אחרי שישראל תיסוג לגבולות שלפני 1967.
מאז הסכמי אוסלו, נכשלו הישראלים בהעברת המסר לעולם, כי הם נושאים ונותנים עם הרשות הפלסטינית לא בגלל צדקת תביעותיהם של הפלסטינים לעוד ועוד נתחים מארצה, אלא אך ורק משום שישראל כמהה לשלום. כתוצאה מכך, כל הצעה מטעם נציג רשמי של מדינת ישראל נתפסת כנקודת פתיחה לעוד ועוד וויתורים ישראליים. יתר על כן, העולם הערבי רואה בכל פשרה ישראלית סימן של חולשה, ומעוררת דרישות נוספות ועוד מעשי עויינות.
כמו כן, נתניהו טועה בהערכתו את התפקיד שממלא נשיא ארה”ב ברק אובמה במזרח התיכון. אובמה – שקיבל את פרס הנובל לשלום ב-2009 על חיזוק שיתוף הפעולה בין המערב ובין העולם המוסלמי – מחוייב ליישם את תוכנית ה”שלום” מ-2002 של עבדאללה מלך סעודיה.
פתרון-שתי-המדינות של עבדאללה ליישוב הסכסוך הערבי-ישראלי – המרכיב המרכזי של תוכנית “השלום” לאזור – נחשב עתה אלטרנטיבת השלום היחידה במזה”ת. מוקדם יותר השנה, הפך נתניהו לראש הממשלה הראשון שהתייחס לכך במפורש, בהעניקו לרעיון לגיטימציה ואמון שלהם אינו ראוי.
מה שמסתמן כהסכמתו של נתניהו להקפאה, מחליש את ריבונותה של ישראל, מפר את המנדט שניתן לו להגן על המדינה היהודית ומזמין סיבוב חדש של תביעות מופרזות מצד הפלסטינים ותומכיהם שיעמידו בסכנה את מדינת ישראל.
הגיעה העת שנתניהו יחדל לפייס את הממשל האמריקני השוקע. הגיע הזמן שהוא יקיים את הבטחותיו וימלא את מחוייבויותיו כלפי המדינה היהודית והעם היהודי להגן על ביטחונם ועל כבודם. בהתאם לכך, וכצעד ראשון, עליו לסרב אחת ולתמיד להקפיא את הבנייה היהודית החוקית והלגיטימית על אדמה ישראלית.
