גליון 18, ט’ במרחשוון, תשס”ט 7-14.11.2008
עברו ארבעים שנה מרצח יהודי חברון ושוד נכסיהם עד שהובא בה בנה של משפחת נחשון, מראשוני המתיישבים בעיר לאחר מלחמת ששת הימים, בבריתו של אברהם אבינו. עברו עוד ארבעים שנה מאז אותו טקס ברית ועד היום, ובהיות עיר האבות בשליטתנו, שורר בה יחס מיוחד ליהודים, שעל-פיו נשמרת זכות הקניין שלהם, כל עוד הם מוכרים והערבים קונים. אבל האם יש טעם לדקדק דקדוקי עניות? הרי גם את חוקי התכנון והבנייה אוכפים בה באופן ייחודי: הורסים ומחריבים בה רק בתים וחוות של יהודים. בקיצור, בחברון מיושמת כהלכתה “מורשת רבין” על-פי הפרשנות העדכנית שלה. אז למה נדמה לנו ממכתב נשכח של יגאל אלון, מפקדו של רבין בפלמ”ח, לאותה משפחת נחשון, כי הוא דווקא לא היה מתלהב מ”מורשת” זו?
