גליון 232, כ”ח בשבט התשע”ג 8-15.2.2013
במהלך חודש ינואר, ביקר בארץ ד”ר זכריה קאופמן מאוניברסיטת ייל, מומחה לתקדים המשפטי של העמדת רואנדה לדין על פשע השמדת עם, בשל עידודה הרשמי של התקשורת ברואנדה לבצע “רצח עם” בשבט הטוטסי. ה”שיטה” שהפעילה רואנדה בצורה יעילה כל כך הייתה מבוססת על דה-הומניזציה של ה”אויב”, שידורי הסתה וגמול משתלם לכל מי שהשתתף ב”רצח עם”. יש לציין כי במרבית משקי הבית ברואנדה היה מקלט רדיו ולשידורים שהגיעו כמעט לכל חלקי האוכלוסייה הייתה השפעה ניכרת.
לדברי קאופמן, התקשורת, בעיקר הרדיו הממלכתי, מילאה תפקיד מרכזי ברצח העם ברואנדה. האידיאולוגיה הגזענית שהופצה באמצעות ספרים, עיתונים, שידורי רדיו, מסמכי פקידים, וספרי הלימוד של בתי הספר, חדרה לכל רובדי החברה של שבט ההוטו. כך הוכשרה הקרקע למעשי הזוועה שהובילו לרצח המוני. שבט ההוטו ראו בשבט הטוטסי “גזע זר”, בעל “דם שונה”. בני הטוטסי הוצגו כעם שונה במוצאו הביולוגי, בהיסטוריה שלו ובתכונותיו.
האידיאולוגיה הגזענית תורגמה למעשים משני כיוונים – “מלמעלה” העניקה הגזענות לגיטימציה רעיונית לאפליתם ולדיכויים של אנשי שבט הטוטסי, כמו רציחות ולפרעות. “מלמטה” מצאו לעצמם בני הוטו, שהיו עניים נרדפים, שעיר לעזאזל בדמות בני הטוטסי, שאותם יכלו להאשים בעוניים ובתסכולם.
התקדים המשפטי המשמעותי ביותר בנוגע להסתה לרצח העם ברואנדה הוא פסק הדין של בית הדין הפלילי הבינלאומי של האו”ם (בית הדין לפשעי מלחמה שנוסד על ידי מועצת הביטחון של האו”ם שדן ברצח העם ברואנדה ב-1994) שדן בחלקם של שלושה נאשמים: ג’ין-בוסקו בריאגוויזה ופרדננד נהימנה שהיו פקידים בכירים ומייסדי RTLM, תחנת רדיו וטלוויזיה של רואנדה, וחסן נגיז, העורך הראשי של Kangura, כתב עת ברואנדה ששימש להבערת שנאה אתנית שסללה את הדרך לרצח העם ברואנדה.
הנה כמה ממסקנותיהם של השופטים:
* “ללא נשק, חרבות או כל כלי נשק פיזי, גרמתם למותם של אלפי אזרחים תמימים”.
* “משפט זה נוגע בעקרונות חשובים באשר לתפקידה של התקשורת, שלא הועלו ברמת בית הדין הפלילי הבינלאומי מאז משפטי נירנברג. כוחה של התקשורת ליצור ולהרוס ערכים אנושיים בסיסים כרוכה באחריות גדולה. אלה השולטים בתקשורת מחויבים לשאת בתוצאותיה”.
ד”ר אליהו ריכטר, מומחה ישראלי לרצח עם וחבר הוועד הבינלאומי למניעת ג’נוסייד, טוען כי כל המרכיבים של “ישות תומכת רצח באמצעות התקשורת” נמצאים ברשות הפלסטינית – הטלוויזיה, הרדיו וספרי הלימוד של הרש”פ מורידים את הישראלי ואת היהודי לרמה של תת-אדם שחובה להרוג אותו. ד”ר ריכטר אף השתתף בצוות המייעץ לוועדה הבינלאומית שבדקה את ספרי הלימוד של ישראל ושל הרש”פ.
שאלתי את פרופ’ ברוס וקסלר – יו”ר הוועדה מטעם המועצה למוסדות דתיים בארץ הקודש (CRIHL) במימון מחלקת המדינה של ארה”ב שבדקה את ספרי הלימוד הפלסטינים – על מרכיבים המעודדים רצח עם בספרי הלימוד של הרש”פ. אך הוועדה שלו בחרה לפרש את הקריאה לג’יהאד של דמים לשחרור כל פלסטין כעידוד למאבק “בלתי אלים”. וקסלר טען כי “לא ראה” את המפות המוחקות את ערי ישראל, “לא ראה” את מחיקתם של הר הבית, קבר יוסף, קבר רחל ומערת המכפלה מן המורשת היהודית, “לא ראה” את המפות להגשמת זכות השיבה המחולקת לכל תלמיד, וגם “לא ראה” תמונות של “שהידים” המככבים בספרי הלימוד של הרש”פ. וקסלר אף השווה את שבחי התלמידים הערביים ל”שהידים” לכבוד שרוכשים תלמידי ישראל לחיילי צה”ל! לעומתו, ד”ר ריכטר דווקא ראה הצדקה לקביעה כי יש הסתה לרצח עם בספרי הלימוד של הרש”פ. משום מה, קולו לא נשמע בוועדה של וקסלר.
מכל מקום, המשפטנים של מדינת ישראל אינם חייבים להיצמד להחלטת הוועדה. המסמך הקובע והמחייב הוא פסק הדין של בית הדין הבינלאומי שפסק בעניין אחריות התקשורת ברואנדה, המאפשר לישראל ליישם את התקדים ולהעמיד את הרש”פ לדין בגין הסתת התקשורת שלה לרצח עם.
