למה זה נשמע מוכר?

גליון 271, י’ בטבת התשע”ד 13 – 20.12.2013

למה זה נשמע מוכר?
ב-19 במארס 1940 נאם ז’בוטינסקי ב”מרכז מנהאטן” בניו-יורק בפני ציבור של חמשת אלפים נוכחים. בין היתר קרא ז’בוטינסקי באותה אסיפה להקמת צבא יהודי. למחרת, דיווח ה”ניו-יורק טיימס” על הנאום, וציין כי איש ממנהיגי ארגון ציוני אמריקה לא נכח באסיפה, שנערכה במרחק קצר ממשרדי הארגון. מדוע? על כך עונה ריק ריצ’מן (במאמר ב-The Tower שכותרתו “הרגע האבוד של ז’בוטינסקי: יוני 1940”), כי מנהיגי יהדות אמריקה ראו בז’בוטינסקי “ימני”, בעוד שהם היו ליברלים שצידדו בנשיא האמריקני רוזוולט ובמפלגתו הדמוקרטית; הם חשבו את ז’בוטינסקי ל”מיליטריסט” ולדעתם זה לא תאם את הערכים היהודיים; הם חשבו אותו ל”קיצוני” בנושאים שלדעתם חייבו דיפלומטיה שקטה, ובהיות אמריקה נייטרלית, רצו מנהיגי יהדות אמריקה למנוע שהיהודים ייראו כקבוצה אתנית הדוחפת למדיניות של מלחמה.
אחרי נאומו של ז’בוטינסקי ב”מרכז מנהאטן”, כתב מנהיג ציוני בכיר לעמיתיו כי “ז’בוטינסקי הרשים את יהודי אמריקה” וכי נחוץ “לחסל את השפעתו…על הציבור האמריקני”. ארגון ציוני אמריקה פרסם חוברת שהזהירה מפני הרטוריקה ה”מפתה” של ז’בוטינסקי, גינתה את “תוכנית האבקואציה” “הידועה לשמצה” שלו מ-1937 לפינוי אירופה מיהודים, והאשימה את ז’בוטינסקי ב”סיוע לשאיפה האנטישמית להתייחס ליהודים כאל זרים ולגרשם מארצות מושבם” באירופה.
לקראת אסיפה נוספת שאורגנה לז’בוטינסקי בניו-יורק, פעלו מנהיגי ארגון ציוני אמריקה לשכנע את לורד לות’יאן שגריר בריטניה בארה”ב אז ואת הקונסול הבריטי בניו-יורק לבטל את הסכמתם להשתתף באסיפה. בכך דווקא הייתה להם הצלחה.