גליון 14, י”א בתשרי, תשס”ט 10-17.10.2008
לפני כשנתיים התפטר אל”מ ארז, מפקד בסיס חיל האוויר בגלל מעשים חמורים שנעשו על ידי חיילים בבסיס, ללא ידיעתו. כל מיודעיו דברו בשבחו כאדם וכמפקד. מפקדיו הביעו צער על ההפסד שנגרם לצה”ל מהפסקת שירותו אך היללו אותו על התפטרותו, שכן בהתפטרות זו ביטא הכרה (בלשונם: “לקח אחריות”) באחריותו המיניסטריאלית. במתן ההודעה על התפטרותו, הם ראו ביטוי מרשים לערכים הטבועים באישיותו ומסר לאחרים הנושאים באחריות על בני אדם הנתונים לסמכותם. האיש הלך, על לא עוול בכפו. החיל והמדינה הפסידו.
יחד עם התמיהה אם אמנם היתה הצדקה למעשהו זה, עלו בלבי הרהורים על אישים נושאי תפקידים רמים משלו, שעודדו ביודעין והנהיגו ציבור לביצוע מעשים, שלשיטתם כיום (שלא היתה שיטתם באותם ימים) מן הראוי היה שלא ייעשו, והנה, עתה הם נישאים עתה על כפיים על ידי רבים מבני עמם, והתקשורת מהללת אותם.
האמנם יש הבדל בין מי שמונה לתפקידו על ידי מפקדיו לבין מי שנבחר על ידי הציבור? הדעת נותנת שמי שטעה בהתנהלותו בעבר יבורך על ההכרה בטעותו, אבל ככל שטעותו הייתה חמורה יותר ופעילותו הציבורית העמיקה את הטעות, כך גוברת הציפייה שיהיה ספון בביתו וירחק מענייני הציבור. מבחינת ההגינות, האתיקה וההיגיון – אומרים שלא הוא יהיה מורה הדרך החדשה. כשלונו בעבר, על פי הודאתו, אמור למנוע ממנו פעילות ציבורית בעתיד. כך מנהגו של עולם. כך נהג אל”מ ארז. אבל לא כך נהגו ראשי הממשלה אריאל שרון ואהוד אולמרט. שרון, שלפתע נפקחו עיניו, לטענתו, לראות את הסכנה בהתיישבות יהודים בחבל עזה, ואולמרט, שרק בשנים האחרונות גילה, לדבריו, את הסכנה לשלום הגלומה בהתנחלויות בכל רחבי המולדת, צריכים היו להודות בפומבי בטעותם רבת השנים ולהסתלק מהבמה הציבורית לעד.
התקשורת, שהיללה את אל”מ ארז על התפטרותו – אילו הייתה ההגינות נר לרגליה – חייבת היתה לזעוק מרה על המשך פעילותם בראשות המדינה (בממשלה ובכנסת) של ראש הממשלה שרון ואחר כך של ממלא מקומו – ראש הממשלה הנוכחי, אולמרט. על התקשורת היה לנסות למנוע, כמיטב יכולתה, את ניצול ההזדמנות שנפלה לידיו של אולמרט עם מחלתו של שרון, לעמוד בראשות הממשלה ולשכנע את הציבור שיימנע מבחירתו לתפקיד זה.. ואילו הציבור הסבור כי “צודקים הטועים” וכי הנסיגה לגבולות 1967, תוך השארת גושי התיישבות מסוימים ביהודה ובשומרון, או נטישתם – חיונית להשגת שלום, חייב, מטעמים של היגיינה ציבורית, לשאוף להעמיד בראשות הממשלה אדם אחר, שיסיג את המדינה אחורה.
למרבה הצער, אובדן הערכים, הציניות של המנהיגים וצביעות התקשורת – הכל למען קידוש המטרה של חיסול היישוב היהודי בחבל עזה, ביהודה ובשומרון – ממשיכים להכות שורשים. לא נותר אלא לצפות להתפכחות העם מ”מושיעיו” בעוד מועד.
