גליון 80, כ”ט בכסלו התש”ע 15-22.01.2010
בשנת 1999 כתב ד”ר מרטין שרמן כי: “…מבנה ההסדר שנתבע כי יסוכם בין ישראל והערבים נראה בלתי פתיר באופן מובנה. זאת, היות שמה שנראה כמינימום המתאים בעיני ישראל, נראה לחלוטין בלתי מתאים בעיני הערבים”.
עשור אחר כך אמר אלוף (מיל.) גיורא איילנד, לשעבר ראש המועצה לבטחון לאומי, כי “…המקסימום שמדינת ישראל תוכל להציע לפלסטינים קטן בהרבה ממה שהפלסטינים יהיו מוכנים לקבל”.
האם לקובעי המדיניות של ישראל ייקח עשור נוסף להכיר בהכרחיותו של מבוי סתום זה ולשלב הכרה זו במדיניות מעשית וישימה?
