דפנה שמורק-נתניהו

ב-1922 נדרשנו על ידי הבריטים לוותר על מרבית שטחה של מולדתנו, ולחלוק אותה עם ערביי ארץ ישראל, “חסרי המדינה”. אך בתיאבונם, הם תמיד חמדו את החלק הקטן שנותר לנו, ושוב אולצנו לחלוק אותו עם ערביי ארץ ישראל, שגם בשלב זה נותרו כביכול “חסרי מדינה משלהם”, וכן הלאה

בניגוד לאנטישמיות הדתית, זיהה הרצל את המימד הכלכלי-חברתי של האנטישמיות המודרנית: מעורבות היהודים בשכבת הבורגנות האירופית והתחרות מצדם, הפכו את האנטישמיות לנחלת כל המעמדות בחברה, ואפילו בצרפת “הנאורה” העיתון שניסה לעמוד לימינו של דרייפוס, נאלץ בלחץ דעת הקהל להיכנע

המיעוט שאליעזר יערי מבקש להיות לו לפה, שלדבריו מתנכר לעמו, ארצו, עברו וערכיו, מתעקש “לקבוע את עתידו של הציבור היהודי בישראל”

כך, במחי מבחן, מבטלים תורות מוסריות שנבנו ועוצבו במשך אלפי שנים בדבר הטוב והרע, המותר והאסור

ספק אם הרצל העלה כלל על דעתו מין אפשרות משונה, שהשלטון על הארץ הוא שלנו והצבא הוא צבאנו, אך אנו נסרב להפעיל את זכותנו לריבונות

: ואז קרה האסון האמיתי. המרכז האוניברסיטאי באריאל הצליח לעמוד בכל התנאים שהציבה לו המל”ג

מובילי “מדיניות הדיור החדשה” פעלו בשני מישורים: מצד אחד, הם עודדו את המוסדות למשכנתאות להגמיש את התנאים לקבלת משכנתאות ולביטוחן, עד כדי ויתור על מימון אישי כלשהו מצד הלווה; מצד שני, הם עמלו לבלימת הביקורת מצד מתנגדיהם תוך שהם מכנים אותם “מיושנים”