סינדרום אוסלו – ח’: גנבו להם את המדינה, לקחו להם את השלום

מקור השסע הפוליטי – קרי, איבתם המרה של מצביעי המערך כלפי הליכוד ותומכיו – לא היה המחלוקת על עתיד השטחים, אלא תפיסת השמאל את תבוסתו בבחירות 1977 כאסון לאומי: הפלתו של הניסוי הסוציאליסטי הגדול בידי שיטפון של יהודים דתיים מדי ובורגנים מדי

‎קריאה

סינדרום אוסלו – ט’: אם רק נהיה “טובים” כולם יאהבו אותנו

כמו הילד המוכה, ההוזה שחייו יעלו על המסלול אם רק יהיה ילד “טוב” וישכך את זעמם של המתעללים, גם חסידי מחנה השלום האמינו שאם ישראל תתקן את עוולותיה, כביכול, מן העבר, הערבים לא רק יקבלו את היהודים כמיעוט באזור, בניגוד למנהגם כלפי כל מיעוט אחר, אלא גם יאמצו אל חיקם מדינה יהודית ריבונית במזרח התיכון

‎קריאה

סינדרום אוסלו – ג’: קיצור תולדות האוטונומיה היהודית

יהודים המאמצים את הטענות האנטי-יהודיות מציבים עצמם לא בעמדת הפייסן, המבקש להשביע את רצונם של מתנגדי היהודים, אלא בעמדת שוחר המוסר הנאצל. כך למשל, היהודים שמתחו ביקורת על נטיית בני עמם לעיסוק במסחר, טענו שיש במקצוע זה לכשעצמו דבר מה מגונה, ושמשלחי יד אחרים נעלים עליו מוסרית

‎קריאה

סינדרום אוסלו – ז’: הפתרונות של הישוב בארץ להתנגדות הערבית

חודשיים וחצי לאחר פרוץ מלה”ע השנייה, טען מרטין בובר כי החתירה להקמת מדינה אינה מוסרית, כי השואפים להקמת מדינה ככל המדינות “עושים מעשה היטלר בארץ ישראל, כי מבקשים הם שנעבוד את אלוהי היטלר לאחר שיקראוהו בשם עברי”.

‎קריאה

סינדרום אוסלו – י”ב: תהליך של הרדמה ושל ניתוק רגשי

על ספרי הלימוד שהנהיגו שרי החינוך של מרצ, כתב הלל הלקין: “מה אפשר לומר על ספרי לימוד שכאלה? שהם אינם מנסים ליצור אצל הישראלי הצעיר ולו שמץ של הזדהות עם עמו או עם ארצו? שהם אינם מרמזים על קיומו של קשר בין הארץ הזו לבין 3,000 שנות היסטוריה יהודית?… כל האמור למעלה נכון”

‎קריאה

סינדרום אוסלו – י”ט: חינוך – המגן היעיל מפני שחיקה נפשית

יש להפגיש את הציבור הישראלי עם גלגוליהם של יסודות החיים היהודיים במשך למעלה משלושת אלפי שנים, וללמדו כיצד עיצבו יסודות אלה את העם היהודי וכיצד הם תרמו לתרבויות אחרות. חינוך למורשת האינטלקטואלית והרוחנית של העם היהודי אף עשוי לחסן את הדור הצעיר מפני הביזה התודעתית שינסו המוסדות הפוסט-ציוניים לערוך בו בבגרותו

‎קריאה

סינדרום אוסלו – י”ג: אהוד ברק והתמוטטות פנטזיית אוסלו

בשלהי ספטמבר 2000 נמצאה לערפאת העילה: דעת הקהל בישראל סערה בשל הצעת ברק בקמפ-דיוויד למסור את הר הבית, ויו”ר האופוזיציה אריאל שרון ביקר בהר הבית, כצעד הצהרתי. ערפאת הציג את הביקור כחילול קודשי האיסלאם ואת גל האלימות הפלסטינית שלאחריו – כתוצאת ההתגרות של שרון

‎קריאה

סינדרום אוסלו – כ’: להמתין בסבלנות לכישלון ה”פשיזמים התאומים”

בישראל מרבים לדבר על “נטילת סיכונים למען השלום”. אולם במציאות של המזרח התיכון, לא זו הדרך. דגם ההסכמים הראוי בין ישראל לשכנותיה, בנסיבות הנוכחיות, הוא ההסכמים שהשיגה ארה”ב עם בריה”מ במהלך המלחמה הקרה, שכל אחד מהם עוצב באופן שיפחית את סכנותיה של האיבה

‎קריאה

התחלה הכרחית (חלק ב’)

כל עוד ההצהרות בדבר מעמדן החוקי של יהודה ושומרון נאמרות כמעט אך ורק על ידי אויבי ישראל ועל ידי אותם ישראלים ויהודים בחו”ל התומכים בהם, טענותיה הלגיטימיות של ישראל לעולם לא תזכינה באחיזה בבית המשפט של דעת הקהל

‎קריאה