תענוגות העברית
לפעמים, עיצור קולי מתחלף בעיצור בלתי קולי, וכך אנו שומעים את המילה סבתא מבוטאת “ספתא”, ואם לסבתא קוראים במקרה רבקה, אנו שומעים “ספתא רפקה”
קריאהלפעמים, עיצור קולי מתחלף בעיצור בלתי קולי, וכך אנו שומעים את המילה סבתא מבוטאת “ספתא”, ואם לסבתא קוראים במקרה רבקה, אנו שומעים “ספתא רפקה”
קריאהאברמסקי היה יחיד במינו בכך שדיבר כשם שכתב. כלומר, אצלו לא היה שום הפרש בין הלשון הכתובה ובין הלשון המדוברת, ובכך הגשים את חלומו של אליעזר בן-יהודה שרצה כי דוברי העברית יעשו שימוש בכל מכמניה וינצלו את האוצרות המזומנים להם בכל שכבות הלשון ההיסטוריות
קריאההמפנה לקראת סובלנות כלפי היידיש חל רק לאחר שבן-גוריון איבד את השלטון ב-1963 ובמקומו בא אשכול. ב-1965 ביים שמואל בּוּנים בתיאטרון “החמאם” ביפו את “שירי המגילה” של איציק מאנגר, ומופע זה זכה להצלחה עצומה: הוא הוצג מאות פעמים בכל רחבי הארץ,ומאות אלפים שמעו את השירים ברדיו או מעל גבי תקליטים
קריאהדרכו של בנדויד בעיצוב לשון השידור הייתה להביא את השדרים, העורכים, הקריינים והמגישים לחוש הנאה אסתטית, אפילו מוסיקלית, בכתיבת עברית בהירה, גמישה, עניינית וקרובה ללשון המקורות
קריאה“אמרתי לו שיתעשת על עצמו ויתחיל להיות הגבר בבית, אבל אני והוא ביחד היינו כמו תינוקים קטנים על ידה. האשה הזאת – עוזראין בעצמו לא היה יכול עליה. הייתה לה כף יד בגודל של צלחת מרק, בחייאת עיוני”
קריאה: בכל יום אנו שומעים ברדיו ובטלוויזיה על ירושלאים של זאב, על מוטיבציה מאוד גבואה, על ישראלים שנוסעים לאודו אחרי השירות הצבאי, על מופע שהקאל מאוד אאב, על אימאות ששולחות שירים מוקלטים לבניאן המשרתים בצבא, על זיאום אאוויר במפרץ חיפה ועל מנאל צעיר שעובד באיי טק
קריאהבמהדורת החדשות בטלוויזיה התלונן נציג ההתיישבות ביהודה ובשומרון על כך ש”עכשיו הכל מוקפֶּא”, ובחורף שעבר שמעתי בחורה אחת אומרת לחברתה: “היה קר אתמול, אני אומרת לך, וויי, איך קפיתי”. על כך ענתה לה החברה: “את יוצאת בקור כזה, אז מה את רוצה? שלא תקפְאי?” (בפ”א רפה)
קריאהלשאלת המראיין היהודי אם יש משהו באקלים החברתי של ג’לג’וליה שגורם לרמת הפשיעה הגדולה בו, משיב מנהל בית הספר התיכון בכפר, אשר בו לומדים שלושה מן החשודים ברצח אריק קרפ: “הכפר ג’לג’וליה מאגד בתוכו קיבוץ גלויות”, ומסביר כי “הכפר קולט עלייה מיש”ע ומעזה”
קריאהכאשר כולם סביבך אומרים כל הזמן “אני לוקח התחייבות” או “ליונל מסי הוא שייקח כנראה את הבעיטה” – אתה מתחיל לחוש אי-נוחות כשאתה שומע את עצמך אומר בפשטות “אני מתחייב” או “ליונל מסי הוא שניגש כנראה לבעוט”
קריאה