השתלת אותיות לועזיות בתוך טקסט עברי היא הפרובינציאליות בהתגלמותה: להרגיש כאילו אתה חי בתוך האנגלית, בארה”ב המעטירה, גם אם אינך מסוגל לכתוב פיסקה, או אפילו משפט פשוט, באנגלית מבלי להתלבט ארוכות ומבלי להיוועץ בסופו של דבר ביודעי אנגלית אמיתיים
קריאהלשאלת המראיין היהודי אם יש משהו באקלים החברתי של ג’לג’וליה שגורם לרמת הפשיעה הגדולה בו, משיב מנהל בית הספר התיכון בכפר, אשר בו לומדים שלושה מן החשודים ברצח אריק קרפ: “הכפר ג’לג’וליה מאגד בתוכו קיבוץ גלויות”, ומסביר כי “הכפר קולט עלייה מיש”ע ומעזה”
קריאהנסו למצוא כותרת בלתי תקינה פוליטית כמו “חילוני מטבעון חשוד במעשה סדום בילד בן שמונה”, או “כנופיית ערבים עסקה בהשכרת רכב גנוב ומזויף”. אין מה לעשות – התקשורת צריכה אויב, ומשבצת האויב תפוסה היטב בידי החרדים
קריאהגליון 66, כ”א בתשרי, התש”ע 9 – 16.10.2009 מאמרי “לשון והיגיון” נגע כנראה בשאיפתם הכמוסה של כמה ישראלים לשמוע עברית מעט פחות מרושלת וקצת…
קריאההשדרית הבכירה זכרה במעומעם כי יש משהו עם איזה ענן שהולך לפני, אך לפני מה לא ידעה. מצד שני ידעה כי עדר מתקדם כשלפניו הולך מישהו. עשתה אחד ועוד אחד ופלטה את הביטוי שהיה משובב ודאי את נפשו של בן-יהודה, שהיה מתרגש לשמוע איך הלך כענן לפני העדר
קריאה“אז אולי מעט גלידה?” – אבא של עופרה ביטא מילה זאת במלרע, כדת וכדין, דבר שגרם לבתו להיראות כנחנקת. היא קמה כשהיא מטילה את המפית שלה על השולחן, והתריסה: “הוא לא אוהב גלידה” – במלעיל
קריאהסטירת הלחי המכאיבה ביותר שמנחיתה העברית המאונגלזת על העברית הרהוטה היא מכת תרגומי השאילה – העברה מילולית אוטומטית של צירוף או ניב מאנגלית לעברית, ללא שום מאמץ למצוא מקבילה עברית בעלת משמעות שווה. התוצאה היא דלדול הלשון ושימש בניסוחים אוויליים
קריאהנתיבה בן-יהודה מעולם לא סיימה את מלחמת העצמאות, חשבה כל העת על חבריה שנפלו בקרבות או שסבלו כל חייהם מפצעיהם, ולכן בפיה המילים “צ’יזבט” או “שינל” היו בשימוש תמידי, כמו הביטויים “בעזרת השם” או “אם ירצה השם” בפי יהודי ירא שמיים
קריאהגם הישראלי, המתנשא על מעיין חודדה ועושה צחוק מליטל מעתוק משום שהן אומרות “יושן” ולא “ישֵן”, מדבר ככל העולה על רוחו, בהנחה שלעברית כבר אין שום תקן מחייב והאנגלית אינה אלא רשימה של קלישאות לשוניות, כמו “ביי דפינישן” או “סמוקינג גאן”
קריאה
