במהלך העידן המודרני, ובמיוחד במאתיים השנים האחרונות, התפתח ברוב מדינות המערב קונצנזוס נרחב התומך בפילוסופיה הפוליטית המכונה “ליברליזם”. ערכי היסוד של הליברליזם הם דמוקרטיה פוליטית, הגבלת כוחן של ממשלות, קידום זכויות אדם אוניברסליות, שוויון בפני החוק לכל אזרח בוגר, חופש הביטוי, כבוד לערכם של גיוון מחשבתי ועימות אידאולוגי, כבוד לראיות ולתבונה, הפרדת דת ומדינה וחופש דת. העקרונות הליברליים הללו הלכו והתפתחו כערכים, ורק כעבור מאות שנים של מאבק בתיאוקרטיות, בעבדות, בפטריארכיה, בקולוניאליזם, בפשיזם ובצורות רבות אחרות של אפליה הצלחנו לכבד אותם, באופן חלקי, כפי שאנחנו מכבדים אותם היום. אך המאבק למען הצדק החברתי תמיד היה חזק יותר כאשר הציג את עצמו כמגן על זכויות ליברליות אוניברסליות, והתעקש שהערכים הללו יוחלו על כל אדם באשר הוא, ולא רק על גברים לבנים עשירים. יש לציין שהעמדה הפילוסופית הכללית שאנו מכנים “ליברליזם” מתאימה למגוון רחב של עמדות בשאלות פוליטיות, כלכליות וחברתיות, ובהן מה שהאמריקנים מכנים “ליברלי” ) והאירופים מכנים “סוציאל־דמוקרטי”( וגם הגרסאות המתונות של מה שבכל המדינות מכנים “שמרני”. הליברליזם המחשבתי הזה מנוגד לתנועות סמכותניות מכל סוג, בין מימין בין משמאל, חילוניות או דתיות.
לפיכך טוב לתאר את הליברליזם כיסוד משותף, המספק מסגרת ליישוב סכסוכים המאפשרת לאנשים בעלי מגוון עמדות פוליטיות, כלכליות וחברתיות לנהל דיון מושכל בענייני מדיניות ציבורית. ואולם, הגענו לשלב בהיסטוריה שבו המודרניות והליברליזם אשר בלב הציוויליזציה המערבית נמצאים בסיכון רב ברמת הרעיונות המקיימים אותן. אופיו המדויק של האיום הזה מסובך, מכיוון שהוא נובע משני לחצים גדולים לפחות, האחד מהפכני והאחר ריאקציונרי, הנלחמים זה בזה על הכיוון הבלתי ליברלי שיש לגרור אליו את החברה שלנו. תנועות פופוליסטיות מהימין הקיצוני, הטוענות שהן מנהלות קרב אחרון נואש למען הליברליזם והדמוקרטיה ונגד גל הולך וגובר של פרוגרסיביות וגלובליזם, מתחזקות בכל העולם.
עם הזמן, התנועות הללו נמשכות יותר ויותר לדיקטטורים ומנהיגים רודניים שיכולים לכאורה לשמר את ריבונות “המערב” וערכיו ולהגן עליהם. במקביל, צלבנים חברתיים פרוגרסיבים מציגים את עצמם כאביריה הבלעדיים והקדושים של קִ דמה חברתית ומוסרית שבלעדיה הדמוקרטיה חלולה וחסרת משמעות. אלה, בשמאל הקיצוני ביותר, לא רק מקדמים את מטרתם באמצעות מטרות מהפכניות הדוחות במפורש את הליברליזם בהציגן אותו כצורה של דיכוי, אלא עושים זאת באמצעים סמכותניים יותר ויותר, המבקשים לבסס אידאולוגיה קנאית ודוגמטית לחלוטין באשר לסדרי החברה הראויים. כל צד במערכה הזו רואה באחר איום קיומי, וכך כל אחד מהם מתדלק את הפרזותיו הגרועות ביותר של חברו. מלחמת התרבות הזו נמרצת עד כדי כך שהיא מגדירה את החיים הפוליטיים — ויותר ויותר גם החברתיים — בראשית המאה ה־21.
לקריאת הפרק המלא ולקבלת קוד קופון להנחה למנוי לספרי שיבולת > לחצו כאן
