גליון 82, י”ד בשבט התש”ע 29.1. – 5.2.2010
החברה המודרנית תלויה במידה רבה בשני משאבים עיקריים: מים ואנרגיה. אם בתחילה הסתמך האדם על שריריו לשם תנועה, אספקת מזון, יצירת כלי עבודה, הגנה ומגורים – בהדרגה הוא למד להשתמש בבעלי חיים מבויתים: חמור, שור, סוס וגמל – למטרות כמו תחבורה, גרירה, חריש ודיש.
יחד עם אלה למד האדם להשתמש בתוצרי השמש – בעיקר לתאורה, לבישול ולחימום, וכן לשריפת צמחים; במפלי המים – להנעת טחנות קמח ובהמשך גם להפעלת מנסרות וכלי עבודה אחרים, וכמובן גם לתחבורה לאורך נהרות ואגמים; ואילו הרוח שימשה לו להנעת מפרשים ואחר כך להפעלת טחנות רוח. שריפת צמחים איפשרה לאדם להמציא את החרסים, את הזכוכית, את השימוש במתכות ואפילו את הסיד והמלט לבנייה. כך יצאנו בעצם מעידן האבן.
בהמשך החלו הרוח, המים והביו-מסה לשמש ליצירת מקורות אנרגיה דוגמת קיטור ולבסוף – חשמל. מהפכת עידן הדלק שלאחר היציאה מעידן האבן התרחשה בשלבים: פחם, נפט ולבסוף גז. אלה איפשרו ריכוז כוחות ומאמצים שלא נודעו קודם לכן, ופיתוח קיטור וחשמל. בעזרת הקיטור התפתחה התחבורה היבשתית. אחריה באה תחבורה ימית ולבסוף גם התעופה, והתחוללה המהפכה התעשייתית, שלא הייתה אפשרית בלעדי הדלק.
כיום העולם כולו תלוי באספקת דלק “פוסילי”, כלומר “מאובן”, שבדרך כלל כורים אותו במעבה האדמה, כשריד לחומרים אורגניים שהצטברו ושינו צורה במשך מיליוני שנים. הוא משמש לייצור קיטור וחשמל, להנעה, לתקשורת, לתאורה ולהפעלת ציוד מיוחד באלפי שימושים.
אחרי מלחמת העולם השנייה פותחו, מלבד הפצצות האטומיות, כורים אטומיים, שבהם מתרחשת ריאקציה גרעינית מבוקרת ונשלטת, המספקת חום למים – ליצירת קיטור ולהפעלת טורבינות המייצרות חשמל רב-שימושי. החומר הגרעיני מחליף בכך חלק גדול מן הדלק ה”פוסילי”. ההערכות הראשונות של תועלתו, בעשרות השנים הראשונות של השימוש בו, היו נלהבות. במדינות כמו צרפת, ארה”ב, קנדה, מדינות סקנדינביה ובריה”מ, ניבנו כורים גרעיניים רבים. אולם בהמשך, בשל כמה סיבות, קצב בנייתם נעצר ואף נסגרו בהדרגה כורים שתפקדו היטב.
תלות שלילית בסוחרי דלק
בעשורים האחרונים, הדיון העיקרי בנושא השימוש בדלקים פוסיליים לאספקת אנרגיה מתמקד משום מה בהתחממות כדור הארץ. הטענה היא, שההתחממות נגרמת עקב פליטה לאוויר של “גזי חממה” – גזים הבולעים את הקרינה בתחום האינפרה-אדום, שדרכה אמור כדור הארץ לאבד חום לחלל ועל ידי כך להתקרר. רוב המצדדים בטענה זו מדגימים אותה בפליטת הגז פחמן דו-חמצני, הנוצר בין השאר בפעולת הנשימה, בכל בעירה, ובתהליך הריקבון של חומרים אורגניים. גזי חממה נוספים הם למשל מֶתָן, הנוצר בתסיסה ללא חמצן בפליטת גזים על ידי בני בקר. כמויות המתן הנפלטות קטנות יותר, אך עוצמת הבליעה שלו גדולה יותר.
טענה זו אינה משכנעת. ראשית, התחממות כדור הארץ נמדדה גם בעבר, עוד כשלא פעלו תחנות כוח ולא כלי רכב וכאשר גודל האנושות היה שבר קטן ממספרה כיום. כמו כן, גזי החממה מונעים קרינה אינפרה-אדומה לא רק כלפי חוץ, אלא עוצרים חדירת קרינה מחממת גם כלפי פנים. ולבסוף, אדי מים הם הגז היעיל ביותר לעצירת קרינה אינפרה-אדומה, ומידתם של אלה לא הושפעה הרבה מפעילות האדם. השינויים בפני השמש, ובמסלול התנועה של כדור הארץ סביבה, הם שמביאים לחימום או לצינון כדור הארץ, כשהשפעות אלה שונות לגמרי בקטבים השונים. חשוב לציין, כי הגז החזק ביותר בחסימת קרינה אינפרה-אדומה הוא אדי מים.
אבל גם אם נניח שהעולם באמת מתחמם ושגזי החממה הם הגורם המכריע בתהליך זה, עדיין נשאלת השאלה אם המאמצים שעליהם הוכרז בהסכם הבינלאומי “אמנת קיוטו” אכן עשויים לשפר את המצב במאמץ סביר ובפרק זמן סביר. יותר ויותר גופים, שעסקו בהטפה, ההיסטרית משהו, להפחתת גזי החממה ממש זייפו נתונים ועיוותו את הצגתם, כדי לחזק את טענותיהם. הם אפילו התעלמו מן העובדה שבשנות ה-30 של המאה שעברה נמדדה בעולם טמפרטורה יותר גבוהה מאשר היום. הם התעלמו מן העובדה, שאין קורלציה בין הטמפרטורה בציר הצפוני ובין הציר הדרומי. כמו כן לאחרונה, במשך כעשור, לא היתה התחממות כלל.
אולם, גם ללא התחממות כדור הארץ, יש מספיק סיבות לצאת מעידן הדלק.
ראשית, יש לקחת בחשבון שמאגרי הדלק בעולם הם מוגבלים וסופיים. נראה כי לנוכח הגידול הצפוי באוכלוסיית העולם והעלייה ברמת החיים אצל חלק גדל והולך בה, תוך הגברת השימוש בדלקים, מאגרי הנפט והגז לא יספיקו מעבר לעשורים בודדים, והפחם יהיה זמין עוד כמאה-מאתיים שנה.
שנית, גם האופטימיסטים שבין בעלי התחזיות מודים, שזמן רב לפני שיאזלו מאגרי הדלקים, הכמויות שעדיין ייוותרו יהפכו יקרות יותר ויותר. הדלקים הזולים יותר יתכלו בתחילה, ובעלי יתרת הדלק ינצלו אותה לסחיטה חסרת רחמים של המשתמשים, אם לא יימצאו עד אז מקורות אנרגיה חלופיים ראויים. כבר כיום נתפסות חברות הנפט בשקרים ובסתירות בפרסום כמויות הנפט, והן משחקות בהיקפי ההפקה שלהן הן מול מתחריהן והן מול הקונים.
אם מחיר חבית דלק עמד על 100 דולר בינואר 2008, לקראת סוף מאי 2008 הוא עמד על קרוב ל-130 דולר, ובתחילת יוני 2008 כבר עבר את גבול 130 הדולר לחבית ואחר כך ירד מחירו ל-70 דולר לערך לחבית, כל זאת למרות שמחיר הפקתו הוא עדיין פחות מ-10 דולרים לחבית. באופ”ק מדברים על צמצום ההפקה לשם העלאת המחיר, ומדווחים על תנודות של כמה דולרים לחבית. ב-2009 המחיר עולה ויורד מדי יום ובסוף 2009 עמד על כ-78 דולר לחבית.
בשנת 2008 הוציאה מדינת ישראל 12.8 מיליארד דולר על רכישת דלק (כמעט עשירית מכלל ההכנסה לנפש), וזאת כאשר הגירעון המסחרי שלה היה רק מעט מעל 13 מיליארד דולר. אמנם לאחרונה התגלה מקור גז טבעי ממערב לחיפה בים התיכון (קידוח תמר), אך הרווח הכולל ממנו קשה לחיזוי ובינתיים נתונה מדינת ישראל לתלות שלילית בסוחרי דלק. נִראה, שיש בידיה לבחור כבר היום מקורות אנרגיה זולים הרבה יותר, ללא צורך בשריפת דלקים, ותוך יצירת בסיס לתעשייה ולרווחים גדולים לאין שיעור.
ניוד מחירו של הדלק גורם נזק כלכלי ניכר, אף מעבר לנזק שבעלייה עקבית של המחירים.
צוות מאוניברסיטת פרינסטוֹן, שחקר נושא זה באופן יסודי לקראת ועידת ריוֹ-דה-ז’נרו לבעיות סביבה ופיתוח (1992), העלה כי בעת שעלות גלון בנזין עמדה על כ-30 סנט, העלות הנוספת עקב פעולות להגנת מקורותיו הגיעה לעוד 70 סנט לגלון. גם בימינו מוציאה ארה”ב סכומי עתק, בין השאר על המלחמה בעיראק ובאפגניסטן וכן על החזקת חילות מצב במדינות שונות במזרח התיכון ובאסיה, כדי להגן על האינטרסים שלה הקשורים לדלק.
בלימת עוצמת הקרינה של השמש
אין כל ספק, ששריפת דלק בתחנות כוח, בתחבורה ובחימום, גורמת לזיהום האוויר. מספר מקרי המוות כתוצאה מזיהום זה באזורים עירוניים גבוה הרבה יותר ממספר מקרי המוות בתאונות דרכים. על פי הערכה שנעשתה לפני מספר שנים, באזור תל-אביב נפטרים מדי שנה 1,100 איש כתוצאה מזיהום אוויר. שיעור גדל והולך של האוכלוסייה (ובעיקר ילדים) נפגע ממחלות בדרכי הנשימה, מחלות לב וסרטן – כתוצאה מזיהום האוויר.
מדידות של קרינת השמש שנערכו בישראל בתחנה המטאורולוגית המרכזית שבבית-דגן, הראו כבר לפני 35 שנה ירידה הולכת וגוברת של עוצמת הקרינה עד כדי 20 אחוז. רק ביום כיפור, כאשר תנועת כלי הרכב יורדת עד קרוב לאפס, קרינת השמש חוזרת ועולה במעט. החריג הבולט נרשם ב-1973, כאשר גברה תנועת המתגייסים ביום כיפור ורמת הזיהום חזרה לדרגתה הקבועה.
נזקים בריאותיים אלה מוערכים כלכלית בכ-10 מיליארד שקל בשנה, תוך חישוב הטיפול המתמשך בחולי לב, סרטן ומערכת הנשימה.
ייתכן שההיבטים הסביבתיים אינם כה חמורים כפי שמשתמע מתחזיות אמנת קיוטו. אולם אין ספק שלשריפת דלק השפעה שלילית שמעבר לחימום העולם בגלל גזי חממה ולנזק הבריאותי. על פי מחקר של 13 מדענים (“The value of worlds eco-system services and natural capital”,) אשר פורסם בגליון 1997 של כתב העת Nature, לשריפת הדלק השפעה שלילית על 17 תהליכים גלובליים, המשמשים לחידוש ולקיום חיים על פני כדור הארץ, ביניהם: בקרת גזים, בקרת אקלים, בקרת הפרעות גדולות במערכות גלובליות, בקרת מצב המים, אספקת מים, סחף ממשקעים, משקעים, ייצוב קרקע, מעגלי הזנה, טיפול בפסולת, האבקת פרחים וייצור מזון.
כאמור, קשה להכריע את הוויכוח על מידת הנזק לסביבה שהוא מעשה ידי אדם לעומת תוצאה של תופעות מחזוריות בטבע. קשה עוד יותר לכלול בחשבון הכולל של הנזק הסביבתי את ההוצאות על הגנת הסביבה. והקשה ביותר – להסכים על ההסתברות לנזק או לאי-נזק.
לשם קבלת ההחלטה אם לאמץ טכנולוגיה חלופית לאספקת אנרגיה, מוצע אפוא קריטריון כלכלי “טהור”: אם ההשקעה הדרושה במערכת להפקת אנרגיה נקייה, מתחדשת ומונעת נזקים, קטנה מערך הנזק שאנו מבקשים למנוע – יש לדבוק בה. אבל נוסחה זו המקובלת מאוד על כלכלני הסביבה אינה נכונה. למעשה, יש לחתור לפיתוח מקור אנרגיה, שעלות ההשקעה הנדרשת לשימוש בו קטנה ככל האפשר ואולי אף קטנה מזו הדרושה להפקת אנרגיה על ידי דלק. במילים אחרות, אנו מחפשים טכניקות ממקורות מתחדשים זולות יותר ויעילות יותר מן השימוש בדלק, ללא כל צורך באידיאולוגיה סביבתית.
בתחום המים, מחירי האנרגיה הגבוהים הדרושים להתפלתם, כמו אלה שהוצעו למשל בשנת 2008 על ידי משרד התשתיות והרשות לשירותים ציבוריים, הופכים את התפלת מי הים לבלתי כדאית למרבית השימושים. מחירים אלה עלולים לפגוע בעתיד מדינת ישראל, תוך גרימת הרס להתיישבות בפריפריה על משמעותה המדינית והביטחונית, ופגיעה ממשית ברמת החיים בעיר ובכפר. לפיכך, יש להציע שיטות התפלה זולות יותר.
בתחום החשמל, בנוסף לאי-יכולתה של חברת החשמל לעמוד בדרישות הצרכנים בשעות של שיא הביקוש, גם מקדם עומס החשמל ה”כללי” נמוך מאוד: הוא עומד על 0.57, שפירושו כי סך כל החשמל המיוצר מהווה רק כ-57 אחוז מהכמות שהייתה מסופקת, אילו עבדו תחנות הכוח ברציפות ובמלוא ההספק. יש כיום דרכים לאגור חשמל בשעות של צריכה נמוכה ולהפיק יותר חשמל בשעות של ביקוש שיא. יש דרכים להפחית משמעותית את השימוש בחשמל על ידי ייעול וחיסכון. ניתן לעודד שימוש רב יותר בשעות השפל, ויש כמובן גם מקורות חלופיים לאנרגיה חשמלית. אילו ננקטו צעדים אלה, ניתן היה להימנע מהקמת עוד תחנת כוח פחמית מזיקה.
לסיכום, אין לחכות עד שכולם ישתכנעו מן הנימוקים הסביבתיים לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים, ויש לנסח קריטריונים מעשיים כדי לקבוע: מהם מקורות האנרגיה החלופיים שעומדים לרשותנו; כמה אנרגיה חלופית זמינה דרושה לנו ומהי עלותה; באיזה כיוון עלינו לפתח מקורות אנרגיה חדשים; והאם מותר לנו לדחות את יישום השימוש באנרגיה מתחדשת עד שיהיו לנו פתרונות טובים יותר, או שראוי להתחיל בכך כבר מחר בבוקר.
שהרי אם יש לנו מקור אנרגיה זול יותר מאשר השיטות הקיימות להפקת אנרגיה והוא ניזון ממקורת מתחדשים, מדוע לא להתחיל ביישומו מיד? ואם יש לנו שיטות שעלותן דומה לזו של השיטות הקיימות, ושפוטרות אותנו מתלות בדלק, ולכמה מהן יש מוצרי לוואי בעלי ערך ניכר מאוד. גם אז ראוי לגשת מיד ליישומן, במיוחד לנוכח העובדה, שכמה משיטות אלה פותחו בארץ, ויש בהן כדי לשמש בסיס לתעשייה מקומית וליצוא בקנה מידה גדול.
במאמרים הבאים נפרט את השיטות לצמצום השימוש בדלק ונשווה אותן להכרזות הישנות של המדינה ולפעולות של רשות החשמל.
