גליון 88, כ”ו באדר התש”ע 12-19.03.2010
בתחילת חודש אוגוסט בשנה שעברה כינס המדען הראשי של המשרד לאיכות הסביבה מסיבת עיתונאים שדווחה באהדה רבה בכל אמצעי התקשורת וזכתה לחסות השר להגנת הסביבה דאז, מר גדעון עזרא.
באותה מסיבת עיתונאים בישר המדען הראשי של המשרד, ד”ר ישעיהו בר-אור, כי אגן הים התיכון בכלל וישראל בתוכו עתידים לחוות משבר חריף ביותר בעקבות שינויי האקלים: החמרה במגמות ההקצנה של אירועי מזג אוויר חריגים, תוך גידול במספר ימי השרב, ובמספר השנים השחונות מדי או הגשומות מדי. שינויי האקלים, כך צפה, ישפיעו על משק המים והאנרגיה, על החקלאות, על המגוון הביולוגי ועל בריאות הציבור.
“ישראל נמצאת במשבר אקלימי כבר כיום, אשר עתיד להחריף בעתיד”, הוא הכריז דרמטית. “אם יש לנו ימי שרב שבהם הטמפרטורות הן של 34 עד 35 מעלות בערים הגדולות, אירועי שרב כאלו יגיעו ל-37 מעלות, שזה דבר שאנו פשוט לא יודעים להתמודד איתו”.
בדו”ח המופיע באתר של המשרד להגנת הסביבה חתום ד”ר בר-אור על הטענה, כי טווח שינויי הטמפרטורות שנרשמו ב-100 השנים האחרונות הינו חסר תקדים ומבטא עלייה שלא נרשמה מזה אלפי שנים. הסיבה העיקרית ל”התחממות חסרת התקדים”, שאותה מצטט המדען הראשי מדו”חות הצוות הבין-ממשלתי של האו”ם לשינויי אקלים, הינה פליטות פחמן דו-חמצני כתוצאה מהתיעוש שהחל עם המהפכה התעשייתית במאה ה-19.
אולם, מי שטורח לברר את עובדות המציאות, מגלה כי כל האמירות הדרמטיות הללו אינן מדע אלא אידיאולוגיה. בפועל אין כל שינוי יוצא דופן בטמפרטורות על כדור הארץ, ומרבית אירועי השרב הקיצוניים נרשמו לפני מספר עשורים, עוד לפני שנולדו רוב המתלוננים עליהם.
בסביבות שנת 1,400 מתועדת בספרות תקופה של התחממות באירופה, שבה גידלו גפני יין בבריטניה. בחינת שינויי הטמפרטורה בעולם מגלה גם שינוי טמפרטורה של פחות ממעלה בטווח 100 שנה, וזוהי הסיבה לכך שגרינלנד מכונה גרינלנד ולא איסלנד, למרות היותה כיום מכוסה בקרח. גם העובדה שמאז שנת 2002 נמדדה התקררות קלה אך מתמשכת אינה מופיעה, משום מה, בדו”חות שהוצגו במסיבת העיתונאים הנזכרת.
טענתו של ד”ר בר-אור, כי פחמן דו-חמצני הנובע מפעילות אנושית הוא הגורם המרכזי להתחממות כדור הארץ – היא חסרת כל ביסוס מדעי. הגז המשפיע ביותר על שינויי טמפרטורה הוא אדי מים, המצויים באוויר בכמות גדולה בהרבה מאשר פחמן דו-חמצני. העובדה שהצהרות המדען הראשי דאז התבססו על תעמולה של תנועות ירוקות ולא על תצפיות מדעיות, לא מנעה את החגיגה התקשורתית סביב הצהרותיו. אף איש תקשורת לא בחן אותן באופן ביקורתי או שיפוטי, והן עברו מבלי שנשאלה אף שאלה אחת קשה בעניינן.
לא כך קרה לד”ר גבי אביטל, המדען הראשי של משרד החינוך, שהעז לבקר את האידיאולוגיה הירוקה: עיתון הארץ בישר את דבר הכפירה בלווית שלל המלצות של מרואיינים לפטר אותו מתפקידו, ואחד הדוברים הפופולריים של התנועות הירוקות, האנתרופולוג פרופ’ דני רבינוביץ, הפליא באביטל ניבול פה אקדמי: “אביטל שוטח את מרכולתו הקלוקלת בתחום האקלים והסביבה כבר שנים, בהרצאות שהוא נושא בישיבות תיכוניות ובמוסדות אחרים, בראיונות לתוכניות טלוויזיה תורניות, באינטרנט ועוד. האם רק עכשיו התעורר השר למציאות הביזארית שבה לשכת המדען הראשי שלו מאוכלסת במכחיש אקלים סדרתי שמתנגד לתאורית האבולוציה, פועל בעקביות לחבל בתקנות ההגנה על הסביבה ומשוכנע שמדיניות צמצום גזי החממה שקיבלה ממשלת ישראל מתבססת על סברות כרס של מדענים נבערים ומושחתים?”.
בחיפוי המתקפה התקשורתית הנרחבת דרשו הארגונים הירוקים במפגיע את פיטוריו של ד”ר אביטל ממשרד החינוך, והסערה שהתחוללה בעקבות המתקפה המתואמת הזו נגדו, לוותה ולובתה במכתבים ושאילתות מתוקשרות לשר החינוך.
היסטריית התקינות הפוליטית הירוקה בפרשה זו יכולה הייתה לשמש חומר להומורסקה, אך היא בכל זאת עניין רציני. כותב שורות אלו אינו שותף לדעותיו של ד”ר אביטל בנושא האבולוציה, אך במהומה התקשורתית והתעמולתית אבדה לגמרי ההבחנה בין ויכוח אידיאולוגי על דת ומדע לבין דיון מדעי הולם, המסתמך על נתונים ועל עובדות.
וכך, תחת מטריית התקינות הפוליטית והגיבוי התקשורתי שלה, ניטש קרב שבו פונדמנטליסטים ירוקים מטיחים האשמות במי שהוא לדעתם פונדמנטליסט דתי. באווירה כזאת, למרבה הצער, מוחנקת נשמת אפם של המדע ושל הידע האנושי, המצריכים בחינה רציונלית של המציאות ושל העובדות, כדי לשרוד ולשגשג על פני הכוכב הזה.
המאמר מתפרסם גם בטור “על הכוונת” ב”מקור ראשון”
