גליון 15, י”ח בתשרי, תשס”ט 17-24.10.2008
דורון לייפציג*, היועץ האסטרטגי הצעיר והמבריק שהוטס לישראל בחשאי מן המחלקה למינהל ציבורי באוניברסיטת הארוורד, הוא שמצא את הנוסחה הגואלת שאיפשרה יציבות שלטונית בישראל לפחות עד סוף שירותה של הכנסת הנוכחית.
לייפציג, יליד כפר-סבא שנחשב לעילוי במחלקה הידועה כריכוז הגדול ביותר של אינטלקטואלים צעירים באקדמיה האמריקנית, הובא ארצה במטוס מיוחד של קהיליית המודיעין על פי בקשתה של ראש הממשלה המיועדת, כדי שימליץ לה כיצד להיחלץ מריבוי הדרישות של שותפיה הקואליציוניים בפוטנציה. הטיסה המיוחדת הייתה הכרחית משום שהמומחה הביא עימו ציוד ממוחשב רב-עוצמה וסודי ביותר. הציוד הותקן בחשאי בקומה ה-31 של מלון הילטון בתל-אביב, שאת כולה שכר משרד ראש הממשלה למענו, ושם, כשהוא מאובטח בקפידה ומופרד מן העולם החיצון, החל ד”ר לייפציג להעביר דרך התוכנה שלו את כל הנתונים של כל מי שנוגע לקואליציה העתידית.
תשעה ימים עבד לייפציג ללא הפסקה, כשהוא ניזון בעיקר מסלט כרוב בכמון, שאותו הכין שף המלון על פי הוראותיו, ומבקבוקי מים מינרליים מיוחדים שהביא איתו ממסצ’וסטס. בשתיים וחצי לפנות בוקר, בלילו התשיעי בהילטון, יצא לייפציג תשוש כולו כשבידו תקליטור ובו הנוסחה. הוא ביקש מן המאבטחים שיסיעו אותו מיד לביתה של הגברת לבני בשיכון דן. בין השעות שלוש וחמש לפנות בוקר הוא ישב עם ראש הממשלה המיועדת ולימד אותה את פרטי הנוסחה, ורק כשהיה בטוח שהיא שולטת לגמרי בחומר יצא לשדה תעופה צבאי והוטס עם ציודו בחזרה לבוסטון.
מינויים משמעותיים לקואליציה ממושמעת
התוכנית הייתה מלאכת מחשבת. המחשב אישר באופן תאורטי-מדעי את מה שהיה ידוע קודם לכן כמימצא אמפירי: מפלגת העבודה, ש”ס ומפלגת הגימלאים חייבות מעצם טיבן לשבת בקואליציה, מפני שבאופוזיציה יכולות לשבת רק מפלגות בעלות אידיאולוגיה, ולהן אין כזאת. הבעיה היא שרדיפת הבצע והכבוד של החברים במפלגות אלה צצה מיד לאחר הרכבתה של קואליציה חדשה, ואז מתחיל תהליך של זליגת חברים מהן למפלגות אחרות או חבירה של המפלגות עצמן עם מפלגות אחרות, כדי לאלץ את מפלגת השלטון הראשית לתת להן יותר ממה שסוכם. הנוסחה קבעה כי הדרך היחידה למנוע זאת היא לתת מלכתחילה לשלוש המפלגות הטבות מירביות, מעל ומעבר לדרישותיהן הרשמיות, כך שהאפשרות לנסות לקבל יותר מגורם אחר – לא תוכל לעלות כלל על השולחן.
המחשב של לייפציג הוא שנתן לאהוד ברק את התואר “משנה בכיר ראשי וקובע לראש הממשלה”, כשהמילה “בכיר” כתובה בדפוס מובלט. לארבעה משרי המפלגה ניתן התואר “סגן ראש ממשלה” ולאחרים תואר של שר משמעותי. על פי ההסכם הקואליציוני, יקבל שר משמעותי לשכה גדולה יותר מזו של שר רגיל ויוכל למנות במשרדו עד 300 עובדים שיש לו בהם אמון אישי. עובדים אלה יפוטרו אוטומטית אם השר המשמעותי יפגע בקואליציה. מאידך גיסא, ברגע שהכנסת תשלים את מלוא תקופת שירותה – הם יקבלו קביעות.
כל השרים יוכלו למנות לצד עצמם גם חבר שיישא בתואר “שר במשרד”, על פי הדוגמה של חיים רמון שהיה “שר במשרד ראש הממשלה”. השרים במשרד יקבלו אותן הטבות שמקבלים סגני ראש הממשלה והשרים המשמעותיים. הנוסחה הותירה מחוץ לממשלה רק שלושה מבין 19 חברי הסיעה – חברי הכנסת ליטינצקי, נוקד ומרציאנו, אך לגביהם סוכם בהתייעצות הלילית בשיכון דן כי הם יתמנו לשרים בלי תיק. חוק מיוחד שתעביר הקואליציה יקבע כי שר בלי תיק מקבל קידום אוטומטי לשר משמעותי, עם כל ההטבות הנלוות, בתוך פרק זמן של שנתיים לכל היותר.
אגודת ידידי הממשלה
גם שרי ש”ס ימונו כולם לסגני ראש הממשלה, לשרים משמעותיים או לשרים במשרד. כיוון שבכך נשאר פוטנציאל של בעיה לא נעימה עם חברי הכנסת בהיינה, מרגי, נהרי, מיכאלי, אמסלם ואזולאי, העלולים להיפגע מכך שלא קיבלו בכירוּת מספקת – נקבע כי הם יתמנו לחברי ממשלה ללא תואר של שר. הביסוס לחידוש זה, שהכניסה נוסחת לייפציג לשיטה החוקתית בישראל, הוא מתוחכם: מאחר שחברי הכנסת תומכים בקואליציה, הם מוכיחים בכך שהם ידידי הממשלה, כלומר חברים של הממשלה, קרי: חברי הממשלה. לפיכך, הוחלט להעביר בכנסת חוק מיוחד שיקבע כי חבר הממשלה שמעמדו הוכר רשמית בידי ראש הממשלה וראש כל סיעה החברה בקואליציה, גם אם אינו שר, ייהנה מכל התנאים של שר. הוא גם יקבל פיצוי על היעדר תואר מלא של שר: הזכות לדרוש מינוי של בן משפחה לתפקיד ייצוגי מטעם המדינה בשירות החוץ או בגוף ישראלי רשמי בחו”ל (הסוכנות היהודית, אל-על, מכון הייצוא הישראלי, החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, קק”ל וכדומה). מינוי זה של בן משפחה יבוטל אוטומטית ברגע שחבר הממשלה אשר ינסה לערער את שלמות הקואליציה.
חברי הכנסת המעטים ממפלגת הגימלאים שהנוסחה אינה מעניקה להם תפקידי שרים – גלנטי, זיו, שרוני ומרום-שלו – יוכלו לבחור בין הפתרון שקבעה הנוסחה לחברי הכנסת של ש”ס או לאלה של העבודה, על-פי תנאיהם האישיים של הגימלאים ושל הילדים והנכדים שברצונם למנות, אם יש כאלה.
נותרה רק בעיה אחת שהנוסחה לא לקחה בחשבון: ראש הממשלה המיועדת, ציפי לבני, חשה עצמה מקופחת מכך שהיא נושאת רק בתואר אחד, בודד וקצר. בנייר המכתבים שלה, שבראשו כתוב “ראש הממשלה”, נותר שטח לבן גדול מדי לנוסח המכתב עצמו, בניגוד לניירות המכתבים של יתר שישים וחמישה חברי הקואליציה, שלכל אחד מהם יש הם תואר ארוך יותר ומצלצל יותר משלה. היא התקשרה אפוא לדורון לייפציג בבוסטון, אף על פי שמבחינתו היתה זו שעת לילה מאוד לא נוחה, כדי לשאול אותו מה לעשות. ילד הפלא עמד גם הפעם באתגר ויעץ לה לצרף לתוארה תואר נוסף ולהיקרא מעתה “ראש הממשלה וסגן ראש הממשלה לתפקידים מיוחדים”. במשאל טלפוני בין שישים וחמישה השרים וחברי הממשלה אושרה תוספת התואר והקואליציה המשוריינת מפני כל זעזוע אפשרי יצאה לדרך.
*בחור נחמד ואינטליגנטי שאינו קיים במציאות
