טורים

מאות מתנדבים מבני הישוב יצאו למעברות ללמד את העולים עברית באוהליהם ובצריפיהם, והצבא היפנה אלפי חיילות ללמד עולים במסגרת מבצע “ביעור הבערות”. הן אמנם עשו עבודה מדהימה, אך איש לא יכול היה להביא את ציבור העולים הגדול שהגיע הנה לרמת הלשון שדרשו ועד הלשון והאקדמיה ללשון העברית

http://www.mara.org.il/vf/ib_items/1/header10.jpg

http://www.mara.org.il/vf/ib_items/1/header10.jpg

תחום שבו שלטה הר’ הרוטטת זמן רב היה תחום הזמר והבימה. זמרים ושחקנים בני הארץ, שדיברו בחיי יום יום בר’ “רגילה” – החליפו אותה בר’ רוטטת, ברגע שעלו על הבימה. היו להם שתי ר’ – אחת ליום יום ואחת לעבודה. כך עשו גם זמרי הלהקות הצבאיות – חיילים שלא רצו להסתבך בשל הפרת פקודה

אמנם גם גם לצרפתית, לגרמנית ולרוסית חודרות מילים אמריקניות לרוב – אך העברית פגיעה לכך במיוחד, שכן היא נאבקת על עדיין מקומה בקרב האוכלוסייה הקטנה של ישראל, שחלק המהגרים בה גדול, ושחברת הדוברים הילידיים הרהוטים שבתוכה הולכת וקטנה כל העת

http://www.mara.org.il/vf/ib_items/1/header10.jpg

http://www.mara.org.il/vf/ib_items/1/header10.jpg

הבלשן והמורה שותקים רגע והמורה מקשה: “ומה עם בועז שרעבי? לו יש יותר עיצורים”. “אוקי”, אומר הבלשן, “אבל איך הילדים של בועז שרעבי מדברים?”. “בדקת את זה?” – שואל המורה. “תשמע”, משיב הבלשן, “בועז שרעבי גר בכפר-סבא. אם ייצא לי פעם להיות שם, אבדוק”

http://www.mara.org.il/vf/ib_items/1/header10.jpg