גליון 324, י”ז בשבט התשע”ה 6 – 13.2.2015
ארגון “המדינה האיסלאמית” פרסם השבוע סרט מזעזע בן למעלה מ-20 דקות, ובשיאו מוצא להורג בשריפה הטייס הירדני מעאד’ אלכסאסבה. הסרט מנסה להצדיק את העונש הזה על ידי תיאור חלקה של ירדן במלחמה נגד “מדינת האיסלאם”, המלווה בתצלומי תקריב של חללי “מדינת האיסלאם”, גברים, נשים וילדים, בעיקר כאלה שנשרפו למוות.
בהמשך הסרט מתאר הטייס הירדני את פעילותם של חילות האוויר של ירדן, איחוד האמירויות, סעודיה, קטר, בחריין, כווית, מרוקו וארצות-הברית, והוא מזכיר את העובדה שהמטוסים האמריקניים ממריאים מבסיסים בטורקיה.
הסרט ערוך במקצועיות רבה ומלווה באפקטים קוליים ויזואליים מרשימים. דקות ארוכות מוקדשות לביקור חרישי שעורך הטייס הירדני בחורבות בית גדול, כנראה מטה מפקדה של “מדינת האיסלאם” שהותקף על ידי מטוסי הקואליציה, ואולי על ידי המטוס של הטייס הירדני עצמו.
כל הסרט נועד להצדיק את שיאו המגיע לקראת סופו: שריפת הטייס הירדני בחיים. האירוע הוכן בקפידה: הוא הושם בתוך כלוב ברזל כדי שלא יוכל לברוח מהאש, והבגד הכתום שהוא לובש לאורך כל הסרט הוספג בדלק. גם החול שמתחת לכלוב הוספג בדלק ושובל של דלק הוספג בחול עד מקום שבו עמד חייל עם מוט וסחבה ספוגה בדלק בקצהו. חייל אחר הדליק את הסחבה, זו הבעירה את הדלק בשובל, האש התקדמה אל הכלוב והבעירה את הדלק שמתחת רגלי הטייס. אחרי שהטייס נשרף בייסורים קשים, הגיע דחפור וכיסה את הכלוב באבנים.
מה שהסרט מציג אינו חדש למי שמכיר את המקורות האיסלאמיים. אלה מציינים שעלי בן אבי טאלב, בן דודו של מוחמד שנשא את בתו פאטמה וגם היה הח’ליף הרביעי, שרף למוות שני כופרים. יש ויכוח בין חכמי האיסלאם אם נכון לעשות כך, והמתנגדים מבססים את עמדתם על הקביעה שרק האל מוסמך לשפוט כופרים באש, כלומר בגיהנום. “מדינת האיסלאם” – שבראייתה נועדה להקים מחדש את מדינת האיסלאם המקורית – הולכת בדרכו של עלי בעניין שריפת האויבים, ומתירה להעניש בשריפה גם בעולם הזה.
עין תחת עין
עניין זה חשוב מאוד לממונים על התעמולה של “מדינת האיסלאם”: המסר המשודר בסרט הוא ש”מדינת האיסלאם” תביא את כל מי שיתקיף אותה לגיהנום כבר בעולם בזה, ואם אינו יודע איך נראה הגיהנום ומה שקורה בו לרשעים, שיצפה בסרט ויראה במו-עיניו. רק לשם השוואה: ברשת הופצו סרטונים המציגים את לוחמי “מדינת האיסלאם” מדברים על קבלת נערות יזידיות למטרה ברורה, והמסר ברור: מי שמצטרף ל”מדינת האיסלאם” מקבל את גן העדן כבר בעולם הזה.
סיבה נוספת לשריפת הטייס היא העיקרון המשפטי “אלמועאמלה באלמית’ל” – ההתייחסות באופן דומה – הקובע כי עונשו של פושע הוא שייעשה לו מה שהוא עשה לקורבנו, כלומר “עין תחת עין”. במקרה של הטייס הירדני, מקפיד הסרט להציג קורבנות “מדינת האיסלאם”, כולל ילדים שנשרפו בהתקפות של מטוסי הקואליציה. הצגה זו של קורבנות שרופים נועדה להצדיק, על פי עיקרון ההדדיות, את שריפת הטייס.
דבר חשוב נוסף המופיע בסרט הוא רשימה ארוכה של טייסים ירדניים, חלקם עם תצלום שלהם וציון כתובותיהם האזרחיות, כדי לעודד ירדנים המזדהים עם “מדינת האיסלאם” לנקום בטייסים אלה, וכדי להרתיע את הטייסים מלהשתתף בפעולות נגד “מדינת האיסלאם”. ללא ספק, מכונת המלחמה הפסיכולוגית של “מדינת האיסלאם” השקיעה זמן וכישרון רב בהפקת הסרט ובהטבעת המסרים שלה בתכניו, בגרפיקה ובפעלולים המשולבים בו.
יש פרשנים המתחרים ביניהם מי יעשה ל”מדינת האיסלאם” וללוחמיה דמוניזציה קשה יותר, והביטויים הנשמעים בימים האחרונים הם קשים, ובצדק. אלא שהתייחסות זו אל לוחמי “מדינת האיסלאם” משמשת בדיוק את מטרתם – לזרוע פחד בקרב אויביהם. הדמוניזציה משחקת לידיהם ומגבירה את הפחד בקרב אוכלוסיות רבות, בעיקר בעולם המערבי.
הדבר הנכון לעשותו אפוא הוא ניתוח קר, שקול ומעמיק, של פעולות “מדינת האיסלאם” ושל דברי דובריה, בניסיון להתחקות אחרי המקור התרבותי והדתי של התנהגות מנהיגיה, כדי להתמודד איתם באמצעות זיהוי נקודות התורפה שלהם. כך לדוגמה, לוחמי “מדינת האיסלאם” מאמינים שאם אשה תהרוג אותם, הם לא יהיו שהידים ולא יזכו למנעמי גן-העדן. הצבא הכורדי בצפון עיראק, הפש-מרגה, מנצל עניין זה היטב: הוא גייס נשים ללחימה, וכשהן מתקרבות למוצב או למקום שבו נמצאים לוחמי “מדינת האיסלאם”, הן משמיעות צעקות וצהלולים. כששומעים לוחמי “מדינת האיסלאם” את קריאות הקרב של הנשים הכורדיות, הם בורחים כדי שחס וחלילה לא ייהרגו בידי אשה. זוהי דוגמה אחת להתמודדות יעילה נגד לוחמי “מדינת האיסלאם”, ויש אמצעים נוספים לשכנע אותם לוותר על המלחמה, ולא זה המקום הראוי להציע אותם.
ירדן במלחמה
מיד עם היוודע דבר הוצאתו להורג בשריפה של הטייס הירדני, הוציאה ירדן להורג בתלייה אשה וגבר שהשתייכו לאלקאעידה ושהמתינו במשך שנים אחדות לביצוע גזר-דין מוות. המלך עבדאללה השני נשא נאום קצר לאזרחי ירדן ובו הבטיח לנקום את דמו של הטייס במלחמה נגד “מדינת האיסלאם”. המלך לא גילה פרטים, אבל משתמע מדבריו שירדן תגביר את ההתקפות שלה על “מדינת האיסלאם”.
מצד אחד קיימת אומנם האפשרות להגביר את הפעילות האווירית במסגרת הקואליציה, אך ייתכן שנראה בתקופה הקרובה פעילות קרקעית של כוחות ירדניים נגד “מדינת האיסלאם”. המלך חייב לצאת למלחמה נגד הארגון, שאם לא כן הוא יחשוף את עצמו לביקורת מצד השבטים הבדואים, שנקמת דם אחיהם הטייס היא עבורם חובה קדושה. המסר לבדואים וההזדהות עם כאבם הומחשו באמצעות כאפייה בדואית אדומה שחבש המלך על ראשו במהלך נאומו הקצר.
מצד שני, המלך חייב גם לאותת לאותם ירדנים המזדהים עם “מדינת האיסלאם” – ויש לא מעט כאלה – שידו הארוכה והקשה תשיג אותם. ייתכן שאם תהיה הסלמה בין ירדן ו”מדינת האיסלאם”, תעצור משטרת ירדן מספר לא קטן של אזרחים הנחשדים בנטייה ל”מדינת האיסלאם”, ובמיוחד בקרב תושבי העיר הדרומית מעאן ובין הפליטים הסוריים שבמחנה אלזעתרי בצפון המדינה.
על ישראל לעקוב מקרוב אחרי המלחמה בין ירדן ו”מדינת האיסלאם”, שכן תוצאותיה יקבעו מי יהיה מולנו מעבר לנהר הירדן: מדינה שיש לנו איתה הסכם שלום ושעמה אנו נמצאים בימים אלה בשוחה אחת מול ארגון טרור, או ארגון חסר מגבלות אתיות, השואף להביא את אש הגיהנום אל המזרח התיכון כדי לחסל את כל מי שאינו מתאים לתפיסת עולמו.
* המאמר מתפרסם באתר מידה.
http://mordechaikedar.com
