מבוא
ביטחון הפנים הוא מרכיב מרכזי בתורת הביטחון הלאומי. הגנת העורף האזרחי (אנשים ותשתית), היא נשוא היעדים שלו – הן במרכיב הצבאי מול אויב חיצוני, והן במרכיב הביטחון האישי מול איומי פנים של אויב פלילי ולאומני. היכולת של צבא ושל כוח משטרתי לפעול ככוח מגן לאומי, מותנית ביכולת העמידה של העורף האזרחי. התמוטטות יכולת זו, תלווה תמיד בהתמוטטות שני המרכיבים של הכוח המשולב של המדינה – ודוגמאות לכך הן: קריסתן של גרמניה הנאצית לאחר חורבן דרזדן וברלין והאימפריה היפנית בעקבות חורבן טוקיו, הירושימה ונגסקי, בהפצצות קונבנציונליות וגרעיניות.
לפיכך, יכולתה של מדינת ישראל להגן על העורף האזרחי שלה, תלויה באיזון נכון בין המשאבים המושקעים בצה”ל ובקהיליית המודיעין, לבין ההשקעות במרכיבי ביטחון הפנים. על פניו, קיים חוסר איזון משווע בין המרכיב הצבאי, הזוכה מתוך תקציב מדינה של כ-600 מיליארד ₪ בשנת 2022, לנתח של 75 מיליארד ₪ (מתוכו 14 מלש”ח בדולר ארה”ב), לעומת תקציב ביטחון הפנים עם בסיס תקציב של 19.9 מליון ש”ח בתוספת תקציב נוסף של 1.1 מליון ש”ח.
יש לציין שתקציב צה”ל כולל בתוכו נושאים אזרחיים, שמהותית לא צריכים להיות כלולים בתחומי אחריותו, כולל פיקוד העורף. ע”פ חוק הג”א 1951 סמכויותיו של פיקוד העורף נתונות בידי שר הביטחון במכלול ההתגוננות האזרחית, חילוץ ופינוי הריסות, הגנה מרחבית (הגמ”ר) כולל תאום קציני ביטחון בישובים, ומיועדות לפעול עם כוחות הצבא בהגנה על מרחבי הספר של המדינה, בכפיפות לפיקודים המרחביים. תפיסה מיושנת זו איננה לוקחת בחשבון את הגנת המרחב הפנימי של המדינה – ערים מעורבות, מרחב כפרי וצירי תחבורה שנפגעו קשות באירועי הטרור של ערביי ישראל במאי 2021, כי שיטור מסורתי לא בנוי להתמודדות עם פעולות איבה בסדרי גודל של מלחמה אזרחית. הדרג המדיני בשלהי ממשלת נתניהו-גנץ לא הבין עובדה זו, התעלם בשני הימים הראשונים של מבצע שומרי החומות מהחקיקה הנוגעת לאחריות הצבא והמשטרה תוך הפרת חוקי יסוד, ומנע את הפעלתו של הכוח צבאי כתגבורת הכרחית לשיטור האזרחי להגנת חיי אדם וסמלי המדינה.
אם הייתה הצדקה לשמר את פונקציות פיקוד העורף בשל תפיסת ההגנה המרחבית ביישובי הגבול באמצעות מפקדת קצין חיל ראשי להג”א והגמ”ר – ניתן להבין מלקיחת הנשק מהישובים, ומהכוונה לפנות את יישובי הגבול בעתות מלחמה, שביטול בפועל של מרכיב זה לא רק שהוא פוגע בעקרון הברזל הציוני שלא נוטשים יישובים במלחמה, אלא בהשלכות הטקטיות של הנטישה על הכוח המתמרן בחזיתות, וביכולתו של הכוח להגן על אגפיו בעת שכוחות אויב ישתלטו על המרחב הנטוש, ויסכנו הן את העורף הטקטי הלוחם והן את המרחב האזרחי המיושב שמאחוריו.
בגבול הצפון כולל רמת הגולן, פועל צה”ל בנפרד מול שתי מסגרות יישובים: קיבוצים לחוד ומושבים לחוד, בעוד שההיגיון הצבאי קובע שקוו הגנה חייב לפעול תחת שלמות טקטית אחת ובכפוף למפקדה בעלת סמכות ואחריות פיקודית אחת.
בראיון עם האלוף יצחק בריק, שנפגש לאחרונה במסגרת גבול הצפון עם שני הגורמים האזרחיים הללו, מסתבר שלצה”ל אין תוכנית סדורה להגנת יישובי גבול הצפון; גדרות הגבול פרוצות לאורך כל הקו. קו הגנה מבוצר שהוחל בבנייתו, הופסק בשל חוסר תקציב; כלי הנשק של צה”ל לשימוש כיתות הכוננות ביישובים נלקח בשל גנבות נשק ותחמושת ע”י המגזר הערבי, ונוצר מצב אבסורדי שבידי ערביי הגליל רבבות כלי נשק לא חוקיים ונשק המגן של התושבים היהודים הוחרם.
תקציב המשרד לביטחון פנים
במהלך הרבעון האחרון של 2021 נערכו דיונים מכריעים בוועדות הכנסת על התכנים ותקציב המשרד לביטחון פנים: באחריות וועדת הכספים בראשות אלכס קושניר נערך ב-12 לאוקטובר דיון בנוכחות השר, אנשי משרדו ויו”ר ועדת ביטחון הפנים של הכנסת מירב בן ארי, ונדרשו השלמות למספר נושאים. בן ארי ניהלה 4 ישיבות מרכזיות של הוועדה שבראשותה, לאישור המתווה האסטרטגי והתקציב של המשרד:
ב-4 לאוקטובר נערך דיון רחב משתתפים שנושאו: “מסקנות המשטרה בעקבות מבצע שומר החומות והיערכות לעתיד“, והמשכו בדיון ממסכם ב-13 בדצמבר; ב-20 לאוקטובר נערך הדיון שנושאו “התוכנית להתמודדות עם הפשיעה במגזר הערבי”, וב-21 לדצמבר “התוכנית של משרד החקלאות והמשרד לביטחון הפנים למלחמה בפשיעה החקלאית” – ומתוך דיונים אלה ניתן להעריך את יכולות המשרד לביטחון פנים להתמודד עם האתגרים העומדים לפתחו, וניתן היה להתרשם לטובה מהדרך בה מנהלת בן ארי את וועדת הכנסת שבאחריותה.
מתווה כוחות ומשימות
רוב פלחי עוגת התקציב של המשרד לביטחון פנים מיועד לשלושה גופים מבצעיים: משטרת ישראל 71%, שרות בתי הסוהר 20%, מערך הכבאות 7%, והיתר למטה המשרד ולרשויות הגנת העדים והביטחון קהילתי. סה”כ הצעת תקציב משטרת ישראל לשת 2022 מסתכמת בכ- 21.5 מיליארד ש״ח (תקציב ברוטו הכולל תקציבי פיתוח).
בסוגיית הערים המעורבות ובהפעלה הטקטית של כוחות הפנים בעת חירום, מונה סגן השר יואב סגלוביץ’ כפרויקטור לנושא המרכזי של צמצום הפשיעה ברחוב הערבי ובערים המעורבות ובמאבק בסחיטת דמי חסות, בסחר, בגניבה ובשימוש באמצעי לחימה. במכלול זה תוקצב שת”פ של המשטרה עם הפיקוח העירוני בערים להשבת הסדר הציבורי נגד מפרי חוק.
תקציב הבט”פ כולל יעדים מיידיים בתקציב השנתי וצפי לעתיד, כולל הקמת תחנות משטרה ופיילוט של שיטור משותף ב- 2022 בששה יישובים, בהן העיר נהריה (בה קיימת פשיעה ערבית מבחוץ), תל שבע, באר שבע, עומר ועוד.
המשטרה מתכוונת להפעיל מוקד חזותי של מצלמות בערים המעורבות כדי לאפשר הפעלת כוחות התערבות משטרתיים בעת חירום. בישראל ישנן כיום 65 תחנות משטרה ב-3 סדרי גודל, המוכתבים מהיקף האוכלוסייה. המשטרה נעזרת באלפי מתנדבים ונקבע יעד לגיוס שוטרים מהמגזר הערבי.
צה”ל מסייע לרשות הכבאות בטייסת הבלק-הוק ויחידה 669, שתרומתן הוכחה כגבוהה מאוד לכיבוי שריפות יער, כולל חילוץ נפגעים. נדרשת עבודה לכריתת עצי יער ליצירת אזורי חיץ ביערות למניעת התפשטות האש, וזהו אחד מנושאי המניעה לסיכול איום זה בשגרה כמו בעת חירום, במיוחד ביערות ירושלים וצפון הארץ. הוגדר תקציב חירום לכבאות כולל מימון הכיבוי האווירי. רשות הכבאות סובלת מהיעדר תקן של צוות יסוד בן 3 כבאים, אחד ברכב, ושניים בכיבוי והצלה. כיום ההפעלה היא עם 2 כבאים בלבד, דבר המסכן את חיי הצוות ונדרשת תוספת תקציב למטרה מצילת חיים זו.
יחידות משמר הגבול, ויחידת היס”מ של המשטרה הכחולה מהווים את עיקר הכוח הלוחם העומד לרשות המשרד לביטחון הפנים, והעומד בראש משרד זה חייב להבין שהשבת המשילות של המדינה משמעה דרכי פעולה בשיטות לוחמה אורבנית, ולא בשיטור קונבנציונלי.
משמר הגבול בנוי מסדרה של יחידות בעלות התמחות מיוחדת: יחידת המסתערבים (ימ”ס), יחידות איסוף מודיעין תצפיות ויירוט (מתיל”ן), סיירות משמר הגבול (סמ”ג), יחידות המתמחות בבילוש (ימ”ג), כלבנים, היחידה הלאומית המיוחדת ללוחמה בטרור (ימ”מ) ויחידות בביטחון שוטף (בט”ש) המהוות את עמוד השדרה של משמר הגבול, ואחראיות על פעילות האבטחה והשמירה על הסדר בכל רחבי הארץ: יהודה ושומרון, ירושלים הבירה, מרחב התפר וגבול מצרים, ופעילות הכוח מאופיינת בסיורים רגליים וממונעים, מגדלי תצפית ומחסומים למניעת עבירות פליליות וביטחוניות. משובצים בהן לוחמים בסיום הכשרתם הבסיסית כרובאי 5.
מג”ב מפעיל כיום 2 צוותים של החטיבה הטקטית המשמשת כוח לוחם משימתי. מסקירת מפקד מג”ב, ניצב אמיר כהן עולה התמונה הבאה של סדר כוחות הקיים, המהווה כרבע מכוח האדם של המשטרה: 8000 לוחמים ולוחמות בסדר הכוחות הסדיר של מג”ב, ועוד 2000 לוחמי מילואים. הכוח הסדיר פרוס ב-16 פלוגות במחוזות המדינה ועוד 4 פלוגות באיו”ש ת”פ צה”ל – ובסה”כ 20 פלוגות עם תקן של 88 לוחמים ולוחמות בפלוגה. מג”ב מפעיל כוח מתנדבים למג”ב שנקרא מתמי”ד – מתנדבים במדים, בעיקר במרחב הכפרי, והמשטרה הכחולה מפעילה עוד כ-20 אלף מתנדבים של המשמר האזרחי.
לפי הערכת מצב ריאלית של תורת הלחימה הקיימת, מבנה הכוח והסד”כ שלו כוח זה רחוק מהיכולת להשגת היעד של השגת משילות בכל רחבי המדינה.
לדברי ניצב כהן, המערך הקיים של כ”א במג”ב קטן מדי ביחס לגודל המשימות, וכל שנה משתחררים כ-1000 לוחמים. המשרד קיים דיונים עם ועדת החוץ והביטחון של הכנסת כדי שרוב המשתחררים ישובץ למילואי מג”ב, והנושא נידון עם משרד רוה”מ כדי לתקצב את הרחבת הכוח ב-10 פלוגות כבר בשנת התקציב 2022, כאשר היעד הוא להגיע תוך 3 שנים להבְנָיה של סד”כ הכולל 45 פלוגות במסגרות של גדודים וחטיבות. אלא שהמציאות התקציבית מציגה לכל היותר, תוספת של כ-800 מגויסים למשטרה, בחלוקה המותירה את משמר הגבול רחוק מהשגת יעדי המשילות בנגב ובגליל, במרחב התפר ובערים המשותפות, בכבישים ובמרחב הכפרי – זה שהופקר שנים ארוכות לכנופיות הפליליות ולאלפי פורעים לאומניים מהמגזר הבדואי והערבי, הערוכים אחרי פרעות מאי 2021 במוטיבציה ובמורל גבוה לפעול ביתר שאת נגד המדינה במלחמה הבאה.
סיכום
היחידות המבצעיות של מג”ב ומשטרת ישראל הכחולה, הן יחידות מקצועיות בעלות כשירות ברמה גבוהה, אולם תורת ההפעלה שלהן איננה מתאימה במצב הקיים להשיג את היעדים הנדרשים להשבת המשילות, החוק, הסדר והביטחון האישי של כלל אזרחי ישראל בכל מגזרי החברה.
ב-23 נובמבר 2021 ערכה משטרת ישראל מבצע לגילוי אמל”ח ביישובי הפזורה הבדואית בנגב בה נטלו חלק 1200 לוחמי מג”ב ושוטרים. המידע על ההיערכות של הכוח וההכנות דלף, וגורמי הפשיעה נערכו כך שכמות זעירה של נשק נתפסה. מג”ב ככוח מוביל של ביטחון הפנים, פרוס כיום בכל רחבי הארץ למשימות הגנה ואבטחה, בעוד שאובדן המשילות בפזורה הבדואית וביישובי המגזר הערבי מחייב ריכוז של כוחות משימתיים שלא יופעלו במתווה של פשיטות חד פעמיות דוגמת אירועי אום אל חיראן ב- 2017. נדרש שינוי שיכלול נוכחת מוגברת בשטחי המגזר הערבי, לא רק בתחנות משטרה, אלא בסיורים, באכיפה ציבורית, כלכלית, גביית מיסים, אכיפת חוקי בנייה. כל אלה מופיעים אמנם ביעדי התקציב והסוגייה הקריטית היא, האם יעמדו לרשות המשטרה משאבי כוח אדם, מוטיבציה, מנהיגות, סיוע משפטי וחקיקה ראויה – ולא פחות סיוע פוליטי בממשלה ובכנסת – למניעת הפשיעה והטרור והשבת חוק וסדר למדינה על כל מגזריה.
שינוי מגמה ומעבר רציף של פעולות לשבירת השוויון במאבק נגד האלימות במגזר הערבי יחייבו תורת הפעלה שונה לחלוטין מהמצב הקיים, וההיקף הקטן יחסית של המשאבים בתקציב המשרד לבט”פ, עלול להכשיל את הכוונות הטובות של ראשיו.
במאמר המשך יוצגו חלופות אפשריות להתמודדות עם הטרור הפלילי לאומני, על פני מספר תסריטים.
העורכת הלשונית של המאמר: דר’ עדית שגב
